נסו לתאר לעצמכם את המצב הבא: חייל ישראלי נחטף על ידי ארגון טרור ומוחזק על ידו במשך כמה שנים. לארגון הטרור יש דרישה אחת ויחידה – שביום שישי אביבי אחד, באמצע כיכר רבין ולעיני מצלמותיהן של כל הרשתות הזרות, אמו של אותו חייל תירה בראשו של אביו. האם זה משהו שנראה סביר למישהו?
התיאור הנ"ל נשמע מטורף, אבל הוא מבהיר עניין אחד פשוט לכל אלא שטוענים שצריך לשחרר את גלעד שליט "בכל מחיר": "בכל מחיר" אומר שצריך עקרונית להסכים גם לטירוף שמופיע בפסקה הראשונה. זה גם מבהיר היטב לכל אדם שפוי שהסוגיה היחידה שחשובה בכל עניין חטיפתו ושחרורו של שליט היא סוגיית ה"מחיר".
לאחר שהבהרנו (כך נראה לי לפחות) את העניין הפעוט הזה, צריך לשאול בעצם מהו אותו "מחיר"? מאז שנת 2000 נרצחו כ-180 ישראלים על ידי מחבלים ששוחררו בעסקאות למיניהן. הסטטיסטיקה מלמדת גם שכשני שלישים מאנשי החמאס שמשוחררים מהכלא חוזרים לעסוק בפעילות טרור. בנוסף, אחת התוצאות המשמעותיות ביותר של ה"התנתקות" היתה חיזוק הרושם בקרב מרבית הפלסטינאים שפעולות הטרור של החמאס הן אלה שהובילו את ישראל לצאת מרצועת עזה, ופועל יוצא של עניין זה היה התחזקות משמעותית של הארגון מבחינה פוליטית וצבאית עד שלבסוף הוא הצליח להשתלט בכוח הזרוע על רצועת עזה. האם אתם מסוגלים לתאר לעצמכם מה תהיה תוצאת שחרורם של מאות מחבלים, רובם ככולם אנשים שרצחו ישראלים על המוטיבציה של ארגון החמאס, על כוחו לגייס פעילים חדשים, על המבנה הארגוני שלו וכן על התמיכה הציבורית בו לא רק בעזה אלא, בעיקר, ביו"ש? עד כמה סבירה האפשרות, למשל, שכתוצאה מעסקה בה ישוחררו כל מי שהחמאס דורש את שיחרורם (וזאת מבלי שהחמאס יאלץ להתגמש) ירצחו מאות ישראלים והחמאס ישתלט בכוח הזרוע גם על הערים ביהודה ושומרון? האם אובדן חייהם האפשרי של 10 ישראלים הוא מספיק כדי שנשלול עסקה כזו על הסף? האם אובדן חייהם של 1000 יספיק? ומה לגבי האפשרות שחמאס ישתלט על הגדה ובכך תבוא אל קיצה כל אפשרות למו"מ עם הפלסטינאים בעתיד הנראה לעין? עד כמה אפשר לקדש את חייו של גלעד שליט ולהוון את עתידם של יתר אזרחי מדינת ישראל? האם לחייהם של יתר אזרחי המדינה אין ערך משום שלנרצחים העתידיים עדיין אין פנים שאפשר לשים על סטיקר?
האם זה גם סביר שלמשפחת שליט, לאור מצבה האיום (והוא באמת איום!) מותר לעשות הכל כדי להביא לשחרור בנם? כמו למשל לקדם עסקה שכתוצאה ממנה, בסיכוי ממש לא מבוטל, ירצחו מאות ישראלים וכוחו של ארגון החמאס יעלה עד כדי השתלטותו על יו"ש? נניח לרגע, שהחמאס היה דורש כתנאי יחיד לשחרור גלעד שליט שאביו ינסה להתנקש בחיי ראש הממשלה והוא אכן היה מנסה זאת. האם גם אז היינו מתייחסים למעשיו בהבנה? או שמא היינו זורקים אותו לאותו תא כלא שבו מחזיקים את יגאל עמיר? מדוע אם כן אנו מוכנים לקבל בהבנה את פעולותיהם של בני משפחת שליט שיש סיכוי ממש לא מבוטל שיובילו לרציחתם של רבים ממכרינו, חברינו או אפילו סתם זרים שגם להם יש חברים ומשפחה? האם אין גבול למידה שרבים מאיתנו מוכנים להוון את העתיד? האם החזרתו של חייל אחד מן השבי שווה בעיני רובנו לסיכוי של של 1 ל-100 שאנחנו או מישהו מיקירנו ירצח ולסיכוי המאוד לא מבוטל שארגון החמאס ישלוט גם בערי הגדה?
—————————————–
תוספת:
מאז כתיבת שורות אלה לפני מספר ימים פרסמה הפובליציסטית יעל פז-מלמד מאמר במעריב שמסביר שהיא וחבריה שמוכנים לשחרור שליט בתמורה למאות רבות של מחבלי חמאס קיבלו הכרעה רציונלית לחלוטין. יש מי שזלזלו בטענה זו, אולם אני דווקא מקבל את האפשרות הזו. בהחלט אפשר לקבל החלטה רציונלית לטובת העסקה המוצעת לשחרור שליט. אלא שטענה כזו מלמדת אותנו עניין גדול מאוד על מידת ההיוון של העתיד מצד מלמד – אם היא מבינה את כל מה שנכתב לעיל (היא רציונלית, לא?!) הרי שהיא יכולה להכריע בעניין לחיוב רק אם היא מהוונת לחלוטין את העתיד. מה שמוזר בעיני הוא שמלמד אינה עוצרת, כך נראה, רגע לחשוב על משמעות ההיוון; מה המשמעות? המשמעות היא שיעל פז מלמד לא חושבת שצריך להתחשב בעתיד כי היא לא מאמינה כנראה שיש עתיד כזה. זה בדיוק מה שאומרים עלינו בחמאס – בעוד 20-30 שנה הם יעלמו מכאן. יעל פז מלמד ודומיה רק מחזקים את ההערכה הזו בקרב הפלסטינאים. אבל, רגע, אם יש סיכוי טוב שהישראלים לא יהיו פה בעוד 20 שנה, למה לחתום איתם על הסכמים היום? ההתנהלות ה"רציונלית" של יעל פז מלמד ואחרים כמותה מרחיקה בעצם כל אפשרות לפשרה בינינו לבין הפלסטינאים.
