מו"ר פרופ' יאיר טאומן חוזה כי הקואליציה שתוקם תהיה קואליציה של ליכוד, קדימה ושתי מפלגות קטנות יותר לפחות. טאומן לא ציין בניתוחו מי המפלגה שתעמוד בראשות הקואליציה. הניתוח של פרופ' טאומן מסתמך על תזה של מו"ר פרופ' ישראל אומן הגורסת שהקואליציה שתקום תהיה זו שבה מדד שפלי שוביק של מפלגת הציר ממוקסם (וראו הסבר נוסף כאן וכאן).
אני נוטה לקבל את תוצאת ניתוחו של טאומן בתוספת הטענה שמי שהמפלגה שתרכיב את הקואליציה תהיה הליכוד. איני מקבל את דרך הניתוח; התזה של אומן כבר הוכחה כשגויה הן תיאורטית והן אמפירית.
במקרה דנן, כבר התגלה בקיע בתזה, עת הכריז ליברמן שימליץ על ממשלת אחדות בראשות נתניהו. נשאלת השאלה – למה לליברמן ללכת לממשלת אחדות בראשות נתניהו בזמן שבממשלת ימין צרה כוחו (לפי מדד שפלי-שוביק) שווה כמעט לליכוד בעוד שבממשלת אחדות כוחו יורד משמעותית? התשובה היא פשוטה, לטעמי; בממשלת אחדות יכול ליברמן לפעול ביתר קלות למימוש מצעו בנושאי גיור ואזרחות וכך לבסס את עצמו בקרב קהל מצביעים "רוסי-חילוני" וכן לבסס את המוניטין שלו כ"ביצועיסט" בקרב ציבור רחב יותר. התועלת של מפלגות אינה מושפעת תמיד מההווה אלא לעיתים גם מהעתיד המעט יותר רחוק (קרי-מערכת הבחירות הבאה; לכל המגיבים – שימו לב לכך שאין באמור כאן סתירה לדברי ב"מי ירקיב את הקואליציה?"; ליברמן אמנם מעדיף ממשלת אחדות אך אם לא תהיה ברירה הוא ילך לממשלת ימין צרה משום שהחלופה – בחירות חדשות, גרועה יותר מבחינתו). הדבר חושף גם את אחת הבעיות הקשות שקיימות בשימוש בתורת המשחקים בעולם הכלכלי והפוליטי – קשה מאוד להעריך מהי התועלת של כל שחקן (ואצ"ל – כיצד היא משתנה עם הזמן)!
הניתוח שלי הסתמך על כך שמפלגת העבודה תלך לאופוזיציה. למעשה, היה ברור למדי שלו היתה המפלגה זוכה בעוד 4 מנדטים התמונה היתה משתנה לחלוטין, אלא שנראה היה שמיעוט המנדטים יצר מצב גרוע במיוחד מבחינת המפלגה הזו. היום, הצהיר אהוד ברק שלא ימליץ על אף אחד לראשות הממשלה ושמפלגתו תלך לאופוזיציה. גם התנהגות זו מבהירה שלמפלגות יש מרכיב מסויים של תולדות עתידיות בתועלותיהן; מפלגת העבודה יודעת שבמצבה הנוכחי, השתתפות בכל קואליציה שתקום תרע את מצבה בבחירות עתידיות, ולפיכך הבחירה ההגיונית היחידה עבורה היא ללכת לאופוזיציה.
פברואר 19, 2009 בשעה 9:49 pm
צר לי ידידי, אך אני חושש שאתה טועה בניתוחך לגבי ליברמן ולכן גם מסקנתך ש"התגלה בקיע בתזה" אינה מבוססת. קביעתך שבממשלת ימין צרה (שש מפלגות שחולקות 65 מנדטים) כוחו של ליברמן שווה לכוחו של הליכוד על פי מדד ערך שאפלי הינה נכונה, וכפי שציין טאומן בכתבה, מדובר בערך שאפלי של 0.23. אולם מיהרת להסיק כי בממשלת אחדות כפי שליברמן הכריז היום אצל הנשיא כוחו יהיה קטן יותר. למעשה, בממשלת אחדות כפי שהציע ליברמן, בה חברות רק ליכוד, קדימה וישראל ביתנו (לא בכדי הוא נמנע מלהזכיר את המפלגות האחרות), ערך שאפלי שלו יהיה גבוה משמעותית ויעמוד על 1/3, ובכך ישתווה לכוחן של קדימה ושל הליכוד בקואליציה כזו.
היופי במודלים פשוטים של תורת המשחקים היא יכולתם לחזות במקרים מסוימים את התוצאות דווקא מבלי להיכנס לפרטים (כגון המצע של ליברמן, הבעיות של מפלגת העבודה עם המוניטין שלה וכו'). אולם כמובן יש לזכור שאותם "פרטים" מונעים לעיתים מהמודל הפשוט את האפשרות לחזות נכון כי הם משנים באופן מהותי את פונקציות התועלת של השחקנים ובעקבותיהן את התשלומים הרלבנטיים לניתוח (עד כדי כך שלעיתים תועלתה של מפלגה מישיבה באופוזיציה עולה על תועלתה משותפות בקואליציה, כפי שציינת נכון).
פברואר 20, 2009 בשעה 6:39 pm
מוטי-
תודה על תגובתך.
אין ספק כי אתה צודק. בממשלת אחדות שתורכב מהליכוד קדימה וליברמן בלבד אכן כוחו של זה יהיה שווה לאחרות. אולם הצרה היא שממשלת אחדות כזו בהכרח לא תכלול רק את השלשה הזו, אלא סביר שהצמד קדימה-ליכוד ישאפו להוסיף עוד מפלגות לקואליציה וכך יחלישו את ליברמן. במקרה כזה, שהוא המקרה הסביר (וסביר שליברמן יודע זאת), כוחו של ליברמן יהיה קטן יותר. אבל. תאמר לי אתה – הרי במקרה זה מה הרבותא בטיעונך לגבי מימוש מצעו של ליברמן? ואני אומר – שים לב שטענתי היתה באשר לקלות ההוצאה לפועל של מדיניות כזו. בממשלת אחדות יהיה קל יותר להוציאה אל הפועל מאשר בממשלת ימין צרה.
גם בסיפא של דבריך אתה צודק. המודלים יכולים לתת תחזית טובה כשההנחות העומדות ביסודן חופפות לפרטי המקרה הנדון (ולפעמים גם כשלא…
). השאלה היא, האם מדד שפלי הוא אכן מדד טוב במקרה הזה. הספרות התיאורטית בתחום זה וכן והמציאות האמפירית מראות שזה מדד לא מוצלח!