אם מישהו רוצה עדות נוספת למצבן המתדרדר של האוניברסיטאות הוא יוכל, כפי הנראה, למצוא אותה בדו"ח החדש של מבקר המדינה. מסתבר שלא רק שיש באוניברסיטאות שלנו חריגות שכר (של בכירים, לא של מדענים צעירים חלילה…), לא רק שהן משתמשות בטיעוני "חופש אקדמי" כדי לסכל את פעילות הבקרה של מבקר המדינה, אלא שמסתבר שהן מסתירות גרעון של יותר מ-17 מליארד שקלים (בעוד שהן מצהירות על גרעון של 1.5 מליארד "בלבד"…) כשלפעילות ההסתרה מסייעים ות"ת ומל"ג.
אילו היו האוניברסיטאות מועצה מקומית או עירייה, מזמן כבר היו ממנים להן ועדה קרואה. אלא שלאוניברסיטאות יש מעמד מיוחד – הן יכולות, בשם "החופש האקדמי" להתנהל כחצר ביזנטית, לבזבז את כספו של הציבור ואחרי כל זה עוד להלין על כך שתקציביהן לא גדולים מספיק. לדעתי הגיע השעה לרפורמה מקיפה במבנה האוניברסיטאות ובדרך תקצובן והתנהלותן. אם הציבור בישראל לא ילמד את ה"אקדמיה" שלו שיעור במנהל תקין הרי שאפילו השכלה נמוכה לא תישאר לנו כאן!
מרץ 17, 2009 בשעה 7:11 pm
ומי ינהל את האקדמיה מנהל תקין, הממשלה? מי ינהל את הרפורמה שאתה מציע? מי יאייש את הועדה הקרואה?
לי לא אכפת, אני כבר לא בארץ, ולאקדמיה בארץ אני לא מתכוון לחזור. אבל אתה מקדם כאן הרס של האקדמיה הישראלית, שהיא מהדברים היחידים שעוד טובים (יחסית) בישראל. אני במקומך הייתי חושב שוב, כי זה מביך.
מרץ 17, 2009 בשעה 7:11 pm
ומי ילמד את האקדמיה מנהל תקין, הממשלה? מי ינהל את הרפורמה שאתה מציע? מי יאייש את הועדה הקרואה?
לי לא אכפת, אני כבר לא בארץ, ולאקדמיה בארץ אני לא מתכוון לחזור. אבל אתה מקדם כאן הרס של האקדמיה הישראלית, שהיא מהדברים היחידים שעוד טובים (יחסית) בישראל. אני במקומך הייתי חושב שוב, כי זה מביך.
מרץ 17, 2009 בשעה 8:05 pm
האמת שעד כה חשבתי שהצדק עם האוניברסיטאות והאוצר סתם קטנוני
ורואה בהשכלה סוג של מטרד אולם לאור מה שפורסם בדו"ח ולאור העובדה
שלמרות התוספת של 515 מיליון ש"ח יש חריגה בתקציב של האוניברסיטאות
כבר השנה !! עקב ביזבוזים וקליטת סטודנטים מעבר למכסה
אני בדעה שלך שיש צורך דחוף לרפורמה במערכת ובראש ובראשונה
לתקן את חוק המל"ג ( שותף שלי כלכלן שם ולא תאמין איזה סיפורים הוא מביא לי משם…….)
ולהכניס יותר תחרות במ"ע
אריק
מרץ 18, 2009 בשעה 7:56 am
אלעד-
אני חושב שהדבר היחיד שמביך כאן זו תגובתך. למשל, האם מדבריך יוצא שאין למנות כלל ועדה קרואה בשום מקרה שהוא כי הרי אם נרצה למנות ועדה קרואה נצטרך, חלילה, להתאמץ ולחשוב על מי הם האנשים המתאימים לאיושה? ואולי יוצא מדבריך שאין טעם לרפורמה בשום מערכת בישראל כי ממילא מי שיוציא אותה לפועל זו הממשלה על כל זרועותיה?
אשר לסיפא של דבריך – כמי שנמנה עם חילות האקדמיה בארץ, ולא היתה לו יד במעל שהוביל לחובות של כמעט 18 מליארד שקלים אני לא מבין כיצד ההצעה שלי, קרי – רפורמה מבנית, ניהולית ותיקצובית (שעל המתווה הראוי שלה, בעייני, עוד אכתוב בקרוב) יוביל להרס האקדמיה. אם כבר, מי שמוביל להרס האקדמיה בארץ אלו הנהלות האוניברסיטאות ורוב הפרופסורים הוותיקים (שבעצם מנהלים את האוניברסיטאות דרך הסנאט!) שהרי הם אלו שהביאו אותנו לחובות האמורים; רק כדי לסבר את אוזניך, האוניברסיטה העברית בכסילותה מוציאה בכל שנה כ-300 מליון שקלים (כשישית!) מתקציבה על התחייבויות פנסיוניות. הסכום הזה צפוי לגדול עד לכדי 500 מליון שקלים בעשור הקרוב (קרי- יותר מרבע מהתקציב). האם אינך מבין באיזה אסון מדובר? האם ברור לך כמה מדענים חדשים לא יקלטו, כמה דוקטורנטים מצטיינים לא ימומנו, כמה כיתות מחשבים, ספריות ומעבדות לסטודנטים לא יוקמו בגלל הטמטום הזה? אילו רק היית מנסה לחשוב בכוחות עצמך ולא מונחה ע"י סיסמאות ריקות אולי היה לך סיכוי להבין את כל זאת. לצערנו הרב, מאופי התבטאותך בתגובה עולה שאתה סתום מדי מכדי להבין זאת!
מרץ 18, 2009 בשעה 8:14 am
אריק-
אני, בניגוד אליך, כבר מזמן לא חושב שהצדק עם האוניברסיטאות. ככל שהקשר שלי עם העולם האקדמי בישראל מעמיק כך גם גואה בי תחושת הגועל מדרך התנהלותם של מרבית אנשי האקדמיה הבכירים. אך לו היה מדובר רק בתחושת גועל, ניחא! מדובר כאן בדיני נפשות של ממש; ללא מערכת אקדמית חזקה למדינת ישראל אין סיכוי להמשיך ולהתקיים כיישות עצמאית בדור הקרוב. ההתנהלות של האוניברסיטאות היא בגדר "סכנה ברורה ומיידית" לעתידם של מדינת ישראל ויותר חשוב מכך – של אזרחיה. המצב הזה חייב להשתנות ואני מתכוון לכתוב בזמן הקרוב את דעתי על הדרך בה ראוי לעשות את השינוי.
מרץ 18, 2009 בשעה 10:11 am
אני תוהה מה כבר יקרה אם הממשלה תפסיק לתקצב את האוניברסיטאות והן בתגובה יצאו לשביתה ארוכה שתבטל שנת לימודים אחת או יותר.
אם הממשלה תשכיל לעשות זאת תוך מתן מספר גדול של רישיונות לאונ' פרטיות – כך שהסטודנטים לא יידפקו – יהיה כאן לקח חיובי עבור המגזר הציבורי כולו.
מרץ 18, 2009 בשעה 11:18 am
אבי-
מה שיקרה הוא פשוט – במשך מספר שנים (זה לוקח זמן להקים אוניברסיטה חדשה וכו') ירד מספרם ואיכותם של הבוגרים והמוסמכים הישראלים הנכנסים לשוק העבודה וההשלכות למשק ולחברה הישראלית הן ברורות! הצעה מסוג זו שאתה מציע היא בגדר "לשפוך את התינוק עם המים"; אכן, צריך לבטל את המל"ג ולפתוח את שוק ההשכלה לתחרות אמיתית כחלק מרפורמה מקפת. מצד שני, כחלק אחר של הרפורמה יש לשנות את דרך ניהולן של האוניברסיטאות ואת שיטת הקצאת התקציבים למחקר. אני אכתוב על כך יותר בקרוב.
מרץ 18, 2009 בשעה 11:51 am
dugmanegdit,
הבעיה שאתה מצביעה עליה היא תופעת לוואי לבעיה מבנית של מערכת ההשכלה הגבוהה – המערכת מנוהלת בצורה פרטית לחלוטין, ללא כל פיקוח ציבורי וזוכה לתקצוב ממשלתי נדיב ביותר. זהו מצב לא תקין ולא כך נוהגים בקופה הציבורית.
כתבתי על כך כבר בהרחבה :
http://itamarsion.blogli.co.il/archives/52
דוח מבקר המדינה מראה פשוט (בצורה שונה משלי) את ההוכחות לטענה הזו.
עם כל החומרה שבטענות אלה, עדיין יש בעיה שהדוח לא דן בה : חוסר הקשר בין טיב המחקר ותפוקה למשכורת. היום בשביל לקבל משכורת ציבורית כל מה שאתה צריך לעשות זה להתקבל לעבודה, מאותו רגע אין כל דרישה לתפוקה או בדיקה של טיב העבודה.
מרץ 18, 2009 בשעה 1:14 pm
איתמר-
אני מסכים איתך שהבעיה היא בעיה מבנית; בלי להיכנס לעניין ההגדרות (לא ברור לי מהו "ניהול פרטי"…) – שתי הבעיות המרכזיות של ההשכלה הגבוהה בישראל הן מבנה ודרך ניהול האוניברסיטאות והדרך שבה מוקצה התקציב; ברי שכל פתרון יצטרך להציע שינוי במצב הקיים בשני תחומים אלה.
בנוסף, ברור למדי כפי שאתה מציין, שככל שחוקר הוא מרכזי יותר בתחום מחקרו וזוכה להכרה רבה יותר הוא צריך לקבל תקציבים רבים יותר מאשר חוקרים אחרים שהם פחות מרכזיים ממנו. אין שום ספק שמנגנון הקצאת התקציבים צריך להיות כזה שבו הנ"ל מתקיים.
מרץ 18, 2009 בשעה 1:52 pm
ניהול פרטי זה שקבוצת אנשים שהם לא נבחרי ציבור או שלציבור אין את הכוח לפקח או להזיז אותם מתפקידם, זכאים לקבוע את המשכורת שלהם מהתקציב הציבורי.
את חברי הכנסת אנחנו בוחרים ויודעים מה הם עושים, גם במערכת העירונית. עובדי האוניברסיטה הם עוף מוזר : הם קובעים לעצמם את המשכורת בשיטה שהם מסתירים אפילו ממבקר המדינה. את עובדי האוניברסיטה הציבור לא בוחר ואף אחד לא יכול לפטר, אפילו לא שר החינוך (ע"ע לימור לבנת וד"ר לב גרינברג שכותב מאמרים אנטי ישראלים המועדדים את החמאס).
בנוגע למשכורת אתה נוגע פה בדיון אחר : האם פופלריות וציטוטים זה מדד לאיכות מדעית? אני בספק, במיוחד כאשר יש ז'ורנלים אירופאים אשר מקבלים את המימון שלהם מערב הסעודית ומפרסמים רק מאמרים בעלי טון פוליטי מאוד מסוים. אבל זה דיון אחר.
רפורמת שוחט היא צעד לכיוון הנכון, היא מדברת בעיקר על "כסף צבוע" – כסף שמגיע מהממשלה וילך למטרות אשר הממשלה קבעה, וזה בניגוד לצ'ק פתוח של כמה מילארדים כל שנה, שהניסיון מראה שהולך בעיקר למשכורות.
העניין הוא שעד עכשיו ארגוני הסטודנטים היו בעד השליטה הפרטית ונגד הבקרה הציבורית – נקוה שהדו"ח זה ופירסומים של אנשים כמונו יעזרו להזיז את דעת הקהל.
גם אני כתבתי על הדוח :
http://itamarsion.blogli.co.il/archives/81
מרץ 18, 2009 בשעה 3:43 pm
איתמר-
אני מבין עכשיו למה כוונתך ב"ניהול פרטי"; אני חושב שהמונח "ניהול עצמי" הוא מתאים יותר אבל זו רק דעתי (האונ' אינן "פרטיות" אלא, כפי שציינת בצדק – ציבוריות!). אני מסכים איתך בעניין דרך הניהול של האונ', אולם נדמה לי שנהיה חלוקים לגבי השינוי הדרוש. אני מניח שנוכל להתווכח על כך לאחר שאכתוב את הרשימה בעניין השינוי הדרוש, לדעתי.
אני חושב שלא ירדת לסוף דעתי בעניין תקציבי המחקר; אני לא דיברתי שם על שכר אלא על תקציבי מחקר. עניין השכר דורש עיון לכשעצמו. אשר לסוגיית האיכות – יש מדדים ברורים בתחומי המדע, לפחות, ושילוב כמה מדדים מהווה קירוב לא רע לאיכות המחקר של חוקרים – ביולוג שמפרסם 3 מאמרים מדי שנה וכולם ללא יוצא מן הכלל מתפרסמים ב-Nature או Cell, שיש לו 20 ציטוטים בממוצע לפרסום ויש לו גם שני מאמרים שלכל אחד מהם יותר מ-100 מאמרים הוא ללא ספק חוקר רציני; בנוסף – המחקר העכשווי בתורת הרשתות יכול להועיל גם לתחום זה (למשל – בסוגיית ה"קליקות" המחקריות, וגם בסוגיות אחרות). אשר לתחומים במדעי החברה – כפי שציינת יש בעיה בתחומים רבים, אבל כאן כבר נכנסת סוגיית מימונם של תחומי המחקר עצמם (אתה יכול להיות החוקר המוביל בתחום "תורת המיון של חיפושיות זבל" אבל אין זה מבטיח לך שתקבל מימון למחקרך).
אני מכיר את רפורמת שוחט לפני ולפנים. אני מסכים שזהו צעד בכיוון הנכון, אם כי לצערי העיקר מוחמץ שם, כפי שאפרט (כמה לא צפוי…) הרשימה המיועדת על הרפורמה הדרושה לדעתי באוניברסיטאות.
מרץ 19, 2009 בשעה 2:49 pm
תקרא לי סתום, יופי. דווקא יש הרבה מה להתייחס למה שכתבת, אבל נראה לי קצת טיפשי להוציא עכשיו שעה על לכתוב תגובה שנראה שלא באמת תיקרא. אז אנסה בראשי פרקים:
1. האוניברסיטאות מתנהלות באופן הרבה יותר טוב והגון מהממשלה. ועדות קרואות הן פתרון סביר (ובעייתי) לעיריות, אבל פתרון איום לאוניברסיטאות. אבל יובילו לחיסול של האוניברסיטאות בתפקידן הנוכחי (הן ייהפכו ל-paper mills ו-degree mills). זה משותף לכל מכשיר שמנסה להפוך את ההשכלה הגבוהה למערכת שמבוססת על תוצאות מדידות, היות ולא ניתן למדוד תפוקה אקדמית באופן מספק, וכל ניסיון לקשור תגמול במדידה מזיק למערכת בסופו של דבר. זה מה שקורה באוסטרליה, ביפן, באנגליה, ובמדינות רבות נוספות. בארה"ב ההשכלה הגבוהה במשבר בדיוק מהסיבה הזאת. (ה-ivy leagues מתנהלות באופן סביר בגלל תרומות, ולכן ההשכלה הגבוהה האמריקאית עדיין טובה מאד, בקצה העליון של הספקטרום).
2. הממשלה בישראל (בעיקר ממשלות ימין, אבל לא רק) כבר הראתה רצון והתמדה בנסיון להרס ההשכלה הגבוהה. דוגמה טובה היא המעבר מתקצוב פר סטודנט לומד לתקצוב פר סטודנט מסיים (זו אשמת לימור לבנת). עוד דוגמה: ועדת שוחט ומסקנותיה. כל מי שתומך בהתערבות הממשלה בהשכלה הגבוהה בישראל סופו להזיק להשכלה הגבוהה. הדבר מוכח אמפירית.
3. אני לא יודע מה אלה "התחייבויות פנסיוניות"? האם מדובר על תשלום פנסיה למרצים שפרשו, או השקעה במטרה לשלם להם פנסיה בעתיד? האם אתה מתנגד לתשלום פנסיות למרצים שפרשו?
מרץ 20, 2009 בשעה 11:16 am
אלעד-
לו היית מגיב לעניין מלכתחילה אולי לא הייתי נוטה לחשוב שאתה סתום (שזו לא קללה, אלא סתם תיאור של אדם שלא מסוגל לקלוט דבר). לעניין הקריאה – אני קורא כל תגובה שנשלחת אלי (אפילו את אלה שהתגובה הראויה היחידה עליהן היא מסגור ותליה בשירותים עם שלט "שבור בשעת חירום"); לתגובתך הנוכחית-
1. על מה אתה מבסס את טענתך ש"האוניברסיטאות מתנהלות טוב יותר מהממשלה"? ולאיזה חלק של הממשלה אתה מתייחס בדיוק (זה גוף מורכב מאוד, אתה יודע – הרבה, משרדים, שלוחות, רשויות מקומיות וכו')? אני דווקא חושב שאם נביט בצד הגרעוני הרי שאילו היתה ה"ממשלה" בכללותה מתנהלת כפי שמתנהלות האוניברסיטאות הרי שהחוב הלאומי שלנו היה יותר מפי 3 (!!) מהתוצר הלאומי, קרי – גבוה הרבה הרבה יותר מכפי שהוא היום; אם נביט בצד התכנוני, הרי שמי שהאוניברסיטאות הפקירו לחלוטין את העתיד, והדבר נכון באופן גורף לגבי כל המוסדות האקדמיים בישראל להוציא אחד (נחש מי…). אפשר לומר דבר דומה על ממשלות ישראל, אך לא בצורה כה גורפת. כך שלפחות מבחינה עובדתית – אתה טועה (ועוד לא דיברנו על מורכבות הארגונים וכו')!
אתה חושב ש"ועדה קרואה" הוא פתרון גרוע. ראשית, אני לא קראתי למנות ועדה קרואה אלא גרסתי שלו היה מדובר בעיריה היו נוקטים בצעד הראוי במקרה של חובות מעין אלה, שהוא מינוי ועדה קרואה. האנלוגיה היא פשוטה – בכל מקרה אחר היו מתערבים. משום מה לאוניברסיטאות יש מעמד מיוחד; אשר לשאלת טיב הפתרון של ועדה קרואה – לא חשבתי על כך לפני כן, אך שוב יש כאן כשל מחשבתי מצידך והתבססות על סיסמאות – "ועדה קרואה" היא פשוט גוף חיצוני למערכת שתפקידו לנהל אותה. "ועדה קרואה" לאוניברסיטאות תהיה גוף שינהל את האונ' מתוך מטרה להחזיר אותה למצב תקין. התוצאות של ניהול שכזה יהיו תלויות באופי המנהלים ושיטותיהם. לפיכך, איני מצליח להבין מדוע כל ועדה קרואה תוביל למה שאתה גורס (אגב – האונ' הן כבר היום paper miils, לפחות לגבי רוב הסטודנטים.)
הערה אחרונה לחלק זה – גם בעניין ה"משבר" בהשכלה במדינות אחרות יש לך בעיה עובדתית (האם אתה ממדעי החברה או הרוח?) – לומר שמערכת ההשכלה הגבוהה בארה"ב נמצאת במשבר מעידה על חוסר הבנה של המערכת הזו במקרה הטוב; מערכת ההשכלה הגבוהה בארה"ב מגוונת מאוד ומורכבת מכל מיני סוגי אוניברסיטאות. מעבר ל"ליגת הקיסוס" יש גם אוניברסיטאות ציבוריות מעולות בארה"ב. עיקר ההבדל בין אונ' ציבוריות כושלות למעולות בארה"ב טמון בשיטת הניהול שלהן! לגבי יתר המדינות שהזכרת – מערכת ההשכלה הגבוהה בבריטניה היא ברובה ממשלתית, והפיקוח הממשלתי על דרך תקצובה החל רק לאחרונה, לאחר ששנים של ניהול כושל הביא את רוב האוניברסיטאות לסף של פשיטת רגל ולאובדן רבים מהצעירים לטובת ארה"ב; המערכת האוסטרלית אינה סובלת מחולי רב במיוחד, בוודאי לא בהשוואה למה שהיה שם קודם. מעניין שאינך מזכיר את המערכת הצרפתית והגרמנית – שהן אולי המערכות שנמצאות במצב הקשה ביותר (ונחש מה משותף להן ולמערכת הישראלית…).
2. אתה טוען "כל מי שתומך בהתערבות הממשלה בהשכלה הגבוהה בישראל סופו להזיק להשכלה הגבוהה. הדבר מוכח אמפירית." על אילו ראיות אמפיריות אתה מסתמך בדיוק? ומעבר לכך – מי מדבר על התערבות ממשלה בתכני ההשכלה עצמם? מדובר בשאלה של מנהל תקין – דרישה פשוטה בהרבה, בייחוד כאשר מדובר בכספו של הציבור. שוב אתה נכשל הן בהצגת השאלה ומורכבותה והן במסקנות גורפות חסרות כל כיסוי!
3. "התחייבות פנסיונית" היא כל כסף שמיועד לתשלום פנסיה. בכל מקום הגיוני, העובד חוסך לעצמו במשך שנים (בהשתתפות המעביד) ולבסוף קוצר את פירות הקרן. האוניברסיטאות שלנו בחרו בשיטת הפנסיה התקציבית הזכורה לרע; מעבר לכסילות שבבחירה הזו, הרי שמה שהאוניברסיטאות עשו כאן זה לקחת את הכסף שהציבור העביר להן לצורך קיום מחקר והעבירו אותו לשימוש אחר לחלוטין בדמות הטבה פנסיונית (ועוד לא דיברנו על המענקים והתנאים המופרזים בהם עוסק הדו"ח!). לאחר שעשו זאת, והביאו במו ידיהן לקריסתן הכלכלית, האוניברסיטאות עוד באות בטענות ואומרות "הבו לנו עוד".
אשר לתשלום לפורשים – אין לי שום התנגדות לכך; אלא שפנסיה תקציבית כוללת בתוכה עניין לא נעים – התקציב הוא מוגבל, וצרכי ההווה והעתיד מתנגשים לעיתים עם צרכי העבר. במספר מקרים (כמו של עובדי מקורות וחברת החשמל למשל), היו הסכמי פנסיה נדיבים מאוד לעובדים (שם היתה פנסיה צוברת, אלא שההסכם היה שהעובדים יקבלו כ-30% יותר מערך החיסכון), שקוצצו בדיעבד כי לא היה מספיק כסף, ואפילו עתה יש מי שכספי הפנסיה שלהם יחתכו בשל ניהול כושל של קרנות מסויימות. אני בהחלט חושב שלפני שהאוניברסיטאות פושטות את ידן קדימה הן צריכות לקצץ, במידה מסויימת, בתנאי הפרישה של עובדיהן. "חופש אקדמי" אינו חופש לבזבוז כספי הציבור!
מרץ 20, 2009 בשעה 6:27 pm
לגבי ארה"ב: אני ממדעי המחשב. בברקלי, לדוגמה, לא שכרו חבר סגל חדש בתיאוריה של מדעי המחשב כבר שבע שנים. וברקלי (ואוניבריטת קליפורניה באופן כללי) יוצאות דופן בעניין הזה של אוניברסיטאות ציבוריות. באופן כללי, האוניברסיטאות בארה"ב נמצאות במשבר מבחינת החומר האנושי ומבחינת תקציבים, והמזל היחיד שלהן מבחינת מחקר הוא שהמוני אסיאתים (בעיקר סינים והודים) נוהרים אליהן.
לגבי ניהול ממשלתי: לא עקבתי בזהירות אחרי הניהול האוניברסיטאי בהשוואה לממשלתי, אבל ההתרשמות שלי הוא שהניהול האוניברסיטאי מרוסן בהרבה. עם זאת, אני מודה שלא ערכתי מחקר בנושא, אבל לא אשתכנע עד שאראה נתונים שמצביעים על כמה לא יעיל הניהול האוניברסיטאי לעומת הממשלתי. בנוסף, זה בכלל לא משנה, כי מנסיוני הניהול הממשלתי הוא אנטי-אקדמי בבסיסו, ויכפה על האוניברסיטה עמידה בסטנדרטים מדידים. הדבר נשמע מצויין, אבל מוביל לירידה מהירה ברמה. למשל, הידעת שבאוסטרליה (שהיא חוד החנית בהכפפה כזאת של האקדמיה לסטנדרטים של מדידות) דוקטורט עושים בשלוש שנים, ואם האוניברסיטה לא שולחת את הסטודנט החוצה עם דוקטורט תוך שלוש שנים אז היא מאבדת הקצבה של דוקטורנט אחד בסיבוב הבא? אני משאיר לך לנחש מה התוצאה של מדיניות כזאת. זה דומה למה שלימור לבנת עשתה עם המעבר מתיקוב פר סטודנט לומר לפר סטודנט מציין. אני נבוך לראות שאין לך מספיק כבוד לאקדמיה כדי לדאוג מתופעות כאלה.
אני נוטה להסכים שהניהול בארץ היה כושל. (במיוחד באוני' ת"א, שאת הפרטים שם אני מכיר מנסיון אישי). עם זאת, אין לי שום שמץ של אמון במערכת הארצית, שלדעתי רק תהרוס את המצב עוד יותר. חלק גדול מהמשבר התקציבי באוניברסיטת ת"א נבע מהשקעות כושלות בבורסה. אני מאשים בזה את הכוחות הניאו-ליברליים שמינו את המנכ"ל, שמיוצגים גם בממשלה הבאה עלינו לרעה. ניהול אקדמי לאוניברסיטאות ימיט עלינו רק יותר מהאסון הניאו-ליברלי הזה. צריך לחזור לאוניברסיטה שמטרתה היא השכלה טהורה, ולא אוניברסיטה שמתנהלת כמו עסק מוטה-רווח. (מספרים לי שבאוסטרליה אנשי המנהלה מדברים על תארים כ"מוצרים", ומציעים תוכניות לקבלת תואר שני בחודשיים, כי זה "מוצר שיש לו ביקוש"). חלק אחר מהבעיה התקציבית הוא תת-תקצוב של הממשלה, כדי להכניס את האוניברסיטאות למשבר כלכלי, כדי להכריח אותן "להתייעל" (כלומר, להפוך למכשירי שוק-פרטי יוצרי-רווח. לא תודה).
התוצאות של ניהול בידי ועדה קרואה תלויות במי ממנה את הועדה. במקרה הזה זה יהיה ביבי וחבר מרעיו, עם הגישה האנטי-אינטלקטואלית שלהם. לא תודה, ואני בכלל מתפלא שאני צריך לפרט את זה. אתה תומך בשיטות כלכלת-ג'ונגל כאלה?
בקשר לפנסיה אני לא מכיר את הפרטים, אבל אני מתרשם שאתה נתלה בעניין ככלי דמגוגי. פנסיה תקציבית היא פנסיה תקציבית, וזה מה שהיה מקובל במדינה עד לאחרונה. אני לא אוהב את זה, אבל זה המצב. אם אתה רוצה להשאיר אנשים בלי פנסיה, אני מאחל לך לראות את ימי זקנתם במו עיניך. אם אתה מדבר על משא ומתן או בדיקה של גובה הפנסיה, הדבר היה סביר בעיני במדינה סבירה. במדינת ישראל שמתפרקת במהירות מסחררת מכל דבר שדומה לכבוד אנוש, אני מעדיף לא לדעת. הממשלה יכולה לעשות רק נזק. שביבי ילך להציק למובטלים במקום, יותר עדיף.
הנזק שהממשלה עושה לאקדמיה אינו בהתערבות בתכנים, אלא בנסיון להכנסה של נורמות פסולות, מבוססות-רווח, למערכת. סגירת חוגים במדעי הרוח (אויביך, אני מבין?), שינויים9 תקציביים הרסניים, כאלה. רק רע יוצא מהממשלה.
כמו שאמרתי, אין לי שום תקווה מהממשלה, ולאקדמיה בארץ אני לא חוזר. אבל כדי להאט את שקיעתה, כדאי למנוע מעורבות ממשלתית.
מה אריאל רובינשטיין היה אומר על הדעות שאתה מציג כאן?
מרץ 20, 2009 בשעה 7:29 pm
בעל הבית,
רפורמט שוחט היא ממש לא אידיאלית, אחד הדברים הכי בולטים בה זה הגדלת ההשקעה הציבורית באוניברסטאות והיא לא פותרת את הבעיה המרכזית של המערכת (שהיא שליטת עובדי האוניברסיטאות במל"ג). העניין הוא שדיונים צריכים להתרכז במציאות הנוכחית. כיום, אין שום רפורמה על הפרק שמדברת על שוק חופשי והפסקת הסבסוד. כיום יש שתי אופציות : השארת האוניברסיטה בניהול פרטי עם סיבסוד ציבורי ללא כל השגחה, או : "כסף צבוע" מהממשלה שמיועד לשימושים ספציפים. מבין שתי האופציות, ההמלצות של שוחט הן טובות יותר ואני בעדן, למרות שבאופן כללי אני נגד סבסוד ובעד שוק חופשי.
אלעד -
התערבות הממשלה באוניברסיטה היא צעד צודק כל עוד מדובר בכסף ציבורי. במערכת שבה הקופה הציבורית מחולקת למקומות שונים, הדבר הכי צודק זה שנציגי ציבור יחלקו את הכסף. כמובן שהמצב הנוכחי היום שבו אנשים שהם לא נבחרי ציבור יכולים לקחת לכיס הפרטי שלהם כמה כסף שהם רוצים ללא כל קשר לתפוקה וללא כל תשלום אישי על כישלונות – איננו טוב וההוכחה לכך זה המצב העגום של האוניברסטאות היום והמידע שפורסם בדוח.
בחוק חשבו על העניין הזה ולכן חוקק בשנות החמישים חוק ההשכלה הגבוהה שהקים את המל"ג – גוף שמתווך בין השתלטות פוליטית על האוניברסיטה לבין ניהול פרטי של כסף ציבורי. הגוף הזה אמור להיות מנוהל ע"י אנשי מקצוע. בפועל הגוף הזה מנוהל ע"י אנשי האוניברסיטה. מדובר בשינוי קטן בחוק שיכול לפתור את הבעעיתיות שבמצב.
מרץ 22, 2009 בשעה 8:56 am
אלעד-
כבר בפתיחת דבריך אתה ממשיך באמירת דבר שהוא פשוט לא נכון; בשנת 2006/7 שכרה ברקלי את אלחנן מוסל ואת יון סונג, שניהם בהחלט אנשי תיאוריה (ואפילו נמצאים תחת הקטגוריה "תיאוריה" באתר של מדעי המחשב שם). אני ממש לא מבין כיצד אינך יודע זאת, כמי שטוען שהוא מברקלי; גם קצת קשה לומר שאונ' ששוכרת שני תותחים שכאלה לשורותיה היא מי שתחום התיאוריה במדעי המחשב אצלה נמצא במשבר (ושום מילה לא נאמרה בעניין החשיבות של תחום זה ביחס לתחומים אחרים או לגבי יתר האנשים בתחום התיאוריה בברקלי); לעניין היותה של ברקלי ייחודית – היא אכן ייחודית, אבל הסיבה לכך היא שדרך הניהול שלה היא פשוט העתק של המודל של האונ' הפרטיות בארה"ב. רוב האונ' הציבוריות בארה"ב פשוט מנוהלות אחרת וזו הסיבה העיקרית לבעיות שלהן (אונ' קליפוניה בכללותה היתה בקשיים עד המעבר לשיטה הנוכחית!).
אני חושב שבתנאים הנ"ל (קרי – אתה מביא "עובדות" שהן פשוט לא נכונות) אין שום מקום לדיון רציני. אם תשנה את דרכיך, אני אשקול לחדש את הדיון עמך!
מרץ 22, 2009 בשעה 8:57 am
איתמר-
כפי שאמרתי – רפורמת שוחט היא צעד בכיוון הנכון (!!) אך היא מתעלמת מכמה מהבעיות המרכזיות; אני חושב שנייטיב לעשות אם נשאיר את הויכוח לרשימה שבה אתאר את הפתרון הראוי לטעמי!
מרץ 22, 2009 בשעה 5:46 pm
dugmanegdit: יפה שבדקת. מוסל הוא מינוי כפול של סטטיסטיקה ומדמ"ח. (וגם לא ברור אם ישאר בברקלי). אני לא יודע למה יון סונג רשום תחת תיאוריה. אולי זה מסיבות של פוליטיקה פנימית. באתר שלו הוא אומר שהוא איש ביולוגיה חישובית, וכך גם עולה בבירור מהפרסומים שלו. אבל, טכנית, אתה צודק לגבי אלחנן מוסל: הוא אכן איש תיאוריה (חצי איש תיאוריה, אם מחשיבים את המינוי הכפול) שנשכר ע"י ברקלי. אני עדיין טוען שברקלי נמצאת במצוקה תקציבית.
(אגב, אני לא מברקלי, ואף פעם לא "טענתי" זאת.. כתבתי "אני ממדעי המחשב. בברקלי, לדוגמה, לא שכרו [וכו']", ולא שמת לב לנקודה).
לגבי הדיון — אתה מוזמן לנהל דיון עם המשוכנעים.
איתמר: אין לי בעיה עם ניהול מקצועי לאוניברסיטאות, דרך מל"ג או שלא, כל עוד הדבר יהיה מקצועי באמת, ולא יהיה מנוהל בצורה ניאו-ליברלית. בפרט, כל ההצעות האלה כוללות שכר דיפרנציאלי, שכ"ל דיפרנציאלי, העלאת שכ"ל, חיזוק הפקולטות המקצועיות (ניהול ומשפטים), והחלשת מדעי הרוח. אני מתנגד לכל אלה באופן נחרץ. בנוסף, ההצעות לעיתים קרובות כוללות פגיעה ברמה האקדמית בשמות שינויי תקצוב שמעודדים מתן יותר תארים או קיצור תארים, פתיחת תוכניות חוץ-תקציביות (מוכרות גם כ"קניית תארים") תקצוב על-פי מדדים (ספירת מאמרים וכאלה טכניקות טיפשיות) ועוד שטויות רבות. אני מתנגד לכל אלה. אם תהיה ועדה רצינית וטוב, בכלל לא אתנגד. באקלים הפוליטי הנוכחי, ואחרי שראיתי את התוצאה של ועדות דומות בארצות אחרות (אוסטרליה, אנגליה), אני חושב שאין טעם בוועדה כזאת, שרוב הסיכויים שתהיה ניאו-ליברלית ושטותית.
מרץ 22, 2009 בשעה 8:46 pm
אלעד-
צר לי על הבלבול; זו היתה טעות שלי בהבנת הנקרא.
אשר לתוכן דבריך – צר לי, אך זו אינה דרך לנהל דיון (כלומר – זו כן דרך, רק שאיני נוהג לנהל כך דיונים): אינך יכול להביא "עובדות" וכשאתה נחשף בקלקלתך, לנסות ולהתחמק מכך תוך שאתה ממשיך לטעון את אשר טענת ללא הבאת ראיות. בנוסף אתה אף מעיז לטעון שאני "מוזמן לנהל דיון עם המשוכנעים", קרי – שאני מתחמק מדיון כי אתה חלוק על דעתי. אין בדרך הזו לא עומק ולא יושר אינטלקטואלי; אם אתה מעוניין לנהל דיון – אין בעיה. אתה יכול להתחיל בהבאת ראיה למצבה העגום של ברקלי, למשל (אגב – אין ספק שלברקלי יש קושי בגיוס האנשים המוכשרים ביותר בכל תחום, מהסיבה הפשוטה שאונ' כהרוורד וMIT יכולים לשלם הרבה יותר. הדבר המעניין הוא שלפני כשנתיים התפרסם נייר עמדה של אונ' ברקלי באתר האינטרנט שלה שדן בבעיה הזו ואף ניסה למצוא לה פתרון. האם אתה יכול להעלות בדעתך שהאוניברסיטה העברית תפרסם נייר שבו דנה הנהלתה, למשל, בשאלה "מדוע אין המחלקה לכלכלה יכולה לשכור אנשים חדשים וכיצד על האונ' העברית לפעול כדי להחזיר עטרה ליושנה בתחום זה"? הרי זה ממש חלום באספמיא!).