(אגב, אני לא מברקלי, ואף פעם לא "טענתי" זאת.. כתבתי "אני ממדעי המחשב. בברקלי, לדוגמה, לא שכרו [וכו']", ולא שמת לב לנקודה).

לגבי הדיון — אתה מוזמן לנהל דיון עם המשוכנעים.

איתמר: אין לי בעיה עם ניהול מקצועי לאוניברסיטאות, דרך מל"ג או שלא, כל עוד הדבר יהיה מקצועי באמת, ולא יהיה מנוהל בצורה ניאו-ליברלית. בפרט, כל ההצעות האלה כוללות שכר דיפרנציאלי, שכ"ל דיפרנציאלי, העלאת שכ"ל, חיזוק הפקולטות המקצועיות (ניהול ומשפטים), והחלשת מדעי הרוח. אני מתנגד לכל אלה באופן נחרץ. בנוסף, ההצעות לעיתים קרובות כוללות פגיעה ברמה האקדמית בשמות שינויי תקצוב שמעודדים מתן יותר תארים או קיצור תארים, פתיחת תוכניות חוץ-תקציביות (מוכרות גם כ"קניית תארים") תקצוב על-פי מדדים (ספירת מאמרים וכאלה טכניקות טיפשיות) ועוד שטויות רבות. אני מתנגד לכל אלה. אם תהיה ועדה רצינית וטוב, בכלל לא אתנגד. באקלים הפוליטי הנוכחי, ואחרי שראיתי את התוצאה של ועדות דומות בארצות אחרות (אוסטרליה, אנגליה), אני חושב שאין טעם בוועדה כזאת, שרוב הסיכויים שתהיה ניאו-ליברלית ושטותית.

אני חושב שבתנאים הנ"ל (קרי – אתה מביא "עובדות" שהן פשוט לא נכונות) אין שום מקום לדיון רציני. אם תשנה את דרכיך, אני אשקול לחדש את הדיון עמך!

אלעד -
התערבות הממשלה באוניברסיטה היא צעד צודק כל עוד מדובר בכסף ציבורי. במערכת שבה הקופה הציבורית מחולקת למקומות שונים, הדבר הכי צודק זה שנציגי ציבור יחלקו את הכסף. כמובן שהמצב הנוכחי היום שבו אנשים שהם לא נבחרי ציבור יכולים לקחת לכיס הפרטי שלהם כמה כסף שהם רוצים ללא כל קשר לתפוקה וללא כל תשלום אישי על כישלונות – איננו טוב וההוכחה לכך זה המצב העגום של האוניברסטאות היום והמידע שפורסם בדוח.

בחוק חשבו על העניין הזה ולכן חוקק בשנות החמישים חוק ההשכלה הגבוהה שהקים את המל"ג – גוף שמתווך בין השתלטות פוליטית על האוניברסיטה לבין ניהול פרטי של כסף ציבורי. הגוף הזה אמור להיות מנוהל ע"י אנשי מקצוע. בפועל הגוף הזה מנוהל ע"י אנשי האוניברסיטה. מדובר בשינוי קטן בחוק שיכול לפתור את הבעעיתיות שבמצב.

לגבי ניהול ממשלתי: לא עקבתי בזהירות אחרי הניהול האוניברסיטאי בהשוואה לממשלתי, אבל ההתרשמות שלי הוא שהניהול האוניברסיטאי מרוסן בהרבה. עם זאת, אני מודה שלא ערכתי מחקר בנושא, אבל לא אשתכנע עד שאראה נתונים שמצביעים על כמה לא יעיל הניהול האוניברסיטאי לעומת הממשלתי. בנוסף, זה בכלל לא משנה, כי מנסיוני הניהול הממשלתי הוא אנטי-אקדמי בבסיסו, ויכפה על האוניברסיטה עמידה בסטנדרטים מדידים. הדבר נשמע מצויין, אבל מוביל לירידה מהירה ברמה. למשל, הידעת שבאוסטרליה (שהיא חוד החנית בהכפפה כזאת של האקדמיה לסטנדרטים של מדידות) דוקטורט עושים בשלוש שנים, ואם האוניברסיטה לא שולחת את הסטודנט החוצה עם דוקטורט תוך שלוש שנים אז היא מאבדת הקצבה של דוקטורנט אחד בסיבוב הבא? אני משאיר לך לנחש מה התוצאה של מדיניות כזאת. זה דומה למה שלימור לבנת עשתה עם המעבר מתיקוב פר סטודנט לומר לפר סטודנט מציין. אני נבוך לראות שאין לך מספיק כבוד לאקדמיה כדי לדאוג מתופעות כאלה.

אני נוטה להסכים שהניהול בארץ היה כושל. (במיוחד באוני' ת"א, שאת הפרטים שם אני מכיר מנסיון אישי). עם זאת, אין לי שום שמץ של אמון במערכת הארצית, שלדעתי רק תהרוס את המצב עוד יותר. חלק גדול מהמשבר התקציבי באוניברסיטת ת"א נבע מהשקעות כושלות בבורסה. אני מאשים בזה את הכוחות הניאו-ליברליים שמינו את המנכ"ל, שמיוצגים גם בממשלה הבאה עלינו לרעה. ניהול אקדמי לאוניברסיטאות ימיט עלינו רק יותר מהאסון הניאו-ליברלי הזה. צריך לחזור לאוניברסיטה שמטרתה היא השכלה טהורה, ולא אוניברסיטה שמתנהלת כמו עסק מוטה-רווח. (מספרים לי שבאוסטרליה אנשי המנהלה מדברים על תארים כ"מוצרים", ומציעים תוכניות לקבלת תואר שני בחודשיים, כי זה "מוצר שיש לו ביקוש"). חלק אחר מהבעיה התקציבית הוא תת-תקצוב של הממשלה, כדי להכניס את האוניברסיטאות למשבר כלכלי, כדי להכריח אותן "להתייעל" (כלומר, להפוך למכשירי שוק-פרטי יוצרי-רווח. לא תודה).

התוצאות של ניהול בידי ועדה קרואה תלויות במי ממנה את הועדה. במקרה הזה זה יהיה ביבי וחבר מרעיו, עם הגישה האנטי-אינטלקטואלית שלהם. לא תודה, ואני בכלל מתפלא שאני צריך לפרט את זה. אתה תומך בשיטות כלכלת-ג'ונגל כאלה?

בקשר לפנסיה אני לא מכיר את הפרטים, אבל אני מתרשם שאתה נתלה בעניין ככלי דמגוגי. פנסיה תקציבית היא פנסיה תקציבית, וזה מה שהיה מקובל במדינה עד לאחרונה. אני לא אוהב את זה, אבל זה המצב. אם אתה רוצה להשאיר אנשים בלי פנסיה, אני מאחל לך לראות את ימי זקנתם במו עיניך. אם אתה מדבר על משא ומתן או בדיקה של גובה הפנסיה, הדבר היה סביר בעיני במדינה סבירה. במדינת ישראל שמתפרקת במהירות מסחררת מכל דבר שדומה לכבוד אנוש, אני מעדיף לא לדעת. הממשלה יכולה לעשות רק נזק. שביבי ילך להציק למובטלים במקום, יותר עדיף.

הנזק שהממשלה עושה לאקדמיה אינו בהתערבות בתכנים, אלא בנסיון להכנסה של נורמות פסולות, מבוססות-רווח, למערכת. סגירת חוגים במדעי הרוח (אויביך, אני מבין?), שינויים9 תקציביים הרסניים, כאלה. רק רע יוצא מהממשלה.

כמו שאמרתי, אין לי שום תקווה מהממשלה, ולאקדמיה בארץ אני לא חוזר. אבל כדי להאט את שקיעתה, כדאי למנוע מעורבות ממשלתית.

מה אריאל רובינשטיין היה אומר על הדעות שאתה מציג כאן?

2. אתה טוען "כל מי שתומך בהתערבות הממשלה בהשכלה הגבוהה בישראל סופו להזיק להשכלה הגבוהה. הדבר מוכח אמפירית." על אילו ראיות אמפיריות אתה מסתמך בדיוק? ומעבר לכך – מי מדבר על התערבות ממשלה בתכני ההשכלה עצמם? מדובר בשאלה של מנהל תקין – דרישה פשוטה בהרבה, בייחוד כאשר מדובר בכספו של הציבור. שוב אתה נכשל הן בהצגת השאלה ומורכבותה והן במסקנות גורפות חסרות כל כיסוי!

3. "התחייבות פנסיונית" היא כל כסף שמיועד לתשלום פנסיה. בכל מקום הגיוני, העובד חוסך לעצמו במשך שנים (בהשתתפות המעביד) ולבסוף קוצר את פירות הקרן. האוניברסיטאות שלנו בחרו בשיטת הפנסיה התקציבית הזכורה לרע; מעבר לכסילות שבבחירה הזו, הרי שמה שהאוניברסיטאות עשו כאן זה לקחת את הכסף שהציבור העביר להן לצורך קיום מחקר והעבירו אותו לשימוש אחר לחלוטין בדמות הטבה פנסיונית (ועוד לא דיברנו על המענקים והתנאים המופרזים בהם עוסק הדו"ח!). לאחר שעשו זאת, והביאו במו ידיהן לקריסתן הכלכלית, האוניברסיטאות עוד באות בטענות ואומרות "הבו לנו עוד".
אשר לתשלום לפורשים – אין לי שום התנגדות לכך; אלא שפנסיה תקציבית כוללת בתוכה עניין לא נעים – התקציב הוא מוגבל, וצרכי ההווה והעתיד מתנגשים לעיתים עם צרכי העבר. במספר מקרים (כמו של עובדי מקורות וחברת החשמל למשל), היו הסכמי פנסיה נדיבים מאוד לעובדים (שם היתה פנסיה צוברת, אלא שההסכם היה שהעובדים יקבלו כ-30% יותר מערך החיסכון), שקוצצו בדיעבד כי לא היה מספיק כסף, ואפילו עתה יש מי שכספי הפנסיה שלהם יחתכו בשל ניהול כושל של קרנות מסויימות. אני בהחלט חושב שלפני שהאוניברסיטאות פושטות את ידן קדימה הן צריכות לקצץ, במידה מסויימת, בתנאי הפרישה של עובדיהן. "חופש אקדמי" אינו חופש לבזבוז כספי הציבור!

1. האוניברסיטאות מתנהלות באופן הרבה יותר טוב והגון מהממשלה. ועדות קרואות הן פתרון סביר (ובעייתי) לעיריות, אבל פתרון איום לאוניברסיטאות. אבל יובילו לחיסול של האוניברסיטאות בתפקידן הנוכחי (הן ייהפכו ל-paper mills ו-degree mills). זה משותף לכל מכשיר שמנסה להפוך את ההשכלה הגבוהה למערכת שמבוססת על תוצאות מדידות, היות ולא ניתן למדוד תפוקה אקדמית באופן מספק, וכל ניסיון לקשור תגמול במדידה מזיק למערכת בסופו של דבר. זה מה שקורה באוסטרליה, ביפן, באנגליה, ובמדינות רבות נוספות. בארה"ב ההשכלה הגבוהה במשבר בדיוק מהסיבה הזאת. (ה-ivy leagues מתנהלות באופן סביר בגלל תרומות, ולכן ההשכלה הגבוהה האמריקאית עדיין טובה מאד, בקצה העליון של הספקטרום).

2. הממשלה בישראל (בעיקר ממשלות ימין, אבל לא רק) כבר הראתה רצון והתמדה בנסיון להרס ההשכלה הגבוהה. דוגמה טובה היא המעבר מתקצוב פר סטודנט לומד לתקצוב פר סטודנט מסיים (זו אשמת לימור לבנת). עוד דוגמה: ועדת שוחט ומסקנותיה. כל מי שתומך בהתערבות הממשלה בהשכלה הגבוהה בישראל סופו להזיק להשכלה הגבוהה. הדבר מוכח אמפירית.

3. אני לא יודע מה אלה "התחייבויות פנסיוניות"? האם מדובר על תשלום פנסיה למרצים שפרשו, או השקעה במטרה לשלם להם פנסיה בעתיד? האם אתה מתנגד לתשלום פנסיות למרצים שפרשו?

אני חושב שלא ירדת לסוף דעתי בעניין תקציבי המחקר; אני לא דיברתי שם על שכר אלא על תקציבי מחקר. עניין השכר דורש עיון לכשעצמו. אשר לסוגיית האיכות – יש מדדים ברורים בתחומי המדע, לפחות, ושילוב כמה מדדים מהווה קירוב לא רע לאיכות המחקר של חוקרים – ביולוג שמפרסם 3 מאמרים מדי שנה וכולם ללא יוצא מן הכלל מתפרסמים ב-Nature או Cell, שיש לו 20 ציטוטים בממוצע לפרסום ויש לו גם שני מאמרים שלכל אחד מהם יותר מ-100 מאמרים הוא ללא ספק חוקר רציני; בנוסף – המחקר העכשווי בתורת הרשתות יכול להועיל גם לתחום זה (למשל – בסוגיית ה"קליקות" המחקריות, וגם בסוגיות אחרות). אשר לתחומים במדעי החברה – כפי שציינת יש בעיה בתחומים רבים, אבל כאן כבר נכנסת סוגיית מימונם של תחומי המחקר עצמם (אתה יכול להיות החוקר המוביל בתחום "תורת המיון של חיפושיות זבל" אבל אין זה מבטיח לך שתקבל מימון למחקרך).

אני מכיר את רפורמת שוחט לפני ולפנים. אני מסכים שזהו צעד בכיוון הנכון, אם כי לצערי העיקר מוחמץ שם, כפי שאפרט (כמה לא צפוי…) הרשימה המיועדת על הרפורמה הדרושה לדעתי באוניברסיטאות.

את חברי הכנסת אנחנו בוחרים ויודעים מה הם עושים, גם במערכת העירונית. עובדי האוניברסיטה הם עוף מוזר : הם קובעים לעצמם את המשכורת בשיטה שהם מסתירים אפילו ממבקר המדינה. את עובדי האוניברסיטה הציבור לא בוחר ואף אחד לא יכול לפטר, אפילו לא שר החינוך (ע"ע לימור לבנת וד"ר לב גרינברג שכותב מאמרים אנטי ישראלים המועדדים את החמאס).

בנוגע למשכורת אתה נוגע פה בדיון אחר : האם פופלריות וציטוטים זה מדד לאיכות מדעית? אני בספק, במיוחד כאשר יש ז'ורנלים אירופאים אשר מקבלים את המימון שלהם מערב הסעודית ומפרסמים רק מאמרים בעלי טון פוליטי מאוד מסוים. אבל זה דיון אחר.

רפורמת שוחט היא צעד לכיוון הנכון, היא מדברת בעיקר על "כסף צבוע" – כסף שמגיע מהממשלה וילך למטרות אשר הממשלה קבעה, וזה בניגוד לצ'ק פתוח של כמה מילארדים כל שנה, שהניסיון מראה שהולך בעיקר למשכורות.
העניין הוא שעד עכשיו ארגוני הסטודנטים היו בעד השליטה הפרטית ונגד הבקרה הציבורית – נקוה שהדו"ח זה ופירסומים של אנשים כמונו יעזרו להזיז את דעת הקהל.

גם אני כתבתי על הדוח :
http://itamarsion.blogli.co.il/archives/81