רבות דובר בשבועות האחרונים על שכר הבכירים. רמת הדיון, ככלל, לא מתעלה מעל שאלות כגון "האם ראוי לשלם להם כזה שכר" או "האם חברות ישראליות יברחו לחו"ל בעקבות הגזירות". איני רוצה להיכנס כאן לדיון בשאלות הללו.
הבעיה העיקרית בהצעת החוק, מעבר לנסיון ההתערבות הבוטה של גופי הממשלה בענייניהן של חברות פרטיות או ציבוריות, הוא הסיכון שהוא מוסיף לתחום העסקי. החוק לא מסכן, חלילה, חברות כמו חברות התקשורת, הבניה, הבנקים וכו'. הללו ימשיכו להנות מקרטל בחסות החוק ומחיסול חוקי למהדרין של תחרות בהן. הן גם ימצאו דרך לשלם שכר גבוה לבכיריהן אפילו אם החוק יתקבל. הבעיה היא בחברות שרוצות להיכנס לישראל.
כאשר חברה רוצה להיכנס למקום חדש היא צריכה לשקול שיקולים רבים. התמריץ החיובי המרכזי לכניסה לשוק הישראלי עבור חברות מחו"ל הוא איכות כוח האדם כאן. מצד שני, ישנם תמריצים שליליים רבים, כגון מיסוי גבוה ובירוקרטיה רצחנית. תארו לעצמכם כעת שחברת הייטק גדולה בחו"ל שוקלת להיכנס לישראל או להרחיב כאן מאוד את פעילותה. הם יודעים נכון לרגע זה מה הם היתרונות ומה הם הסיכונים. אך עתה נוסף עניין חדש. הם גם יודעים שעלולים לקמום להם כמה חברי כנסת פופוליסטיים ולחוקק חוקים שמשנים את כללי המשחק. חוקים המגבילים שכר, ובפרט החוק הנוכחי שמדבר על הגבלת יחס שכר המקסימום למינימום ל-50, לא ישפיעו על שיקוליהם. גם הם, אם יצטרכו, יוכלו לעקוף את המגבלות של החוק הישראלי בעניין. הבעיה היא אחרת – במקום שבו נוהגים מפעם לפעם לשנות את כללי המשחק עלולים לחוקק חוקים פרוטקציוניסטיים, כאלה שמבכרים חברות "ישראליות" על זרות, עלולים להלאים תעשיות מסויימות ומה עוד? השד יודע. העניינים הללו הם מקרי קיצון, אולם הם משנים לחלוטין את הסיכון העסקי. אם יעבור החוק האמור בכנסת יגדל הסיכון שבכניסה למשק הישראלי. פחות חברות זרות ירצו להיכנס ולהשקיע כאן. ההשלכות של העניין הזה הן ברורות.
מאי 10, 2010 בשעה 2:47 pm
ברוך השב (בהנחה שזו אינה גיחה רגעית).
פוסט קולע.
מאי 10, 2010 בשעה 3:28 pm
שלום,
בדף של "אזרח בודד", שקישר לכתבה זו, צרפתי תגובה. אתה מוזמן לקרוא.
תני
מאי 10, 2010 בשעה 6:36 pm
טוב לראות שחזרת אלינו.
תני – אולי תגיב כאן וזהו?
מאי 10, 2010 בשעה 7:27 pm
תני-
אני מצטרף לאוסטרי. אבל כיוון שכתבת הנה תשובתי : הסיבה שזו הבעיה העיקרית עם החוק היא פשוטה – המחיר. לחברות שמככבות בראש סולם משלמי השכר החוק לא ישנה הרבה ומכמה סיבות – משום שמי שירצו כבר ימצאו דרך לשלם הרבה כסף לראשיהן ומשום המנכ"לים של החברות הללו מקבלים כסף יותר על קשרים ופחות על קישורים ולפיכך יכולים להתחרות רק בשוק הישראלי (שם קשריהם שווים הרבה…). לרוב החברות החוק לא יעלה דבר משום שהפער שנקבע בהצעת החוק גבוה מהפער הקיים בהן. השאלה העיקרית היא לכן מה ההשפעות הנלוות לחוק הזה, וליתר דיוק – מה הם (במקרה שקיימים) הנזקים והיתרונות הנלווים. אין שום יתרון נלווה לחוק. העובדה שכ-100 איש בישראל ירוויחו פחות שכר מעל השולחן (ואותו דבר מתחת) לא תיטיב במאום עם האזרח הקטן. לעומת זאת, מניעת כניסת חברות ענק לישראל משום שהסיכון העסקי כאן גדל זה דבר שמשנה מאוד לעשרות אלפי אזרחים (ואולי יותר). בקיצור, זה עניין של כסף קטן (הרישא) לעומת כסף גדול (הסיפא).
נ.ב. – להבא, מה דעתך לשמוע לעצת האוסטרי?
מאי 10, 2010 בשעה 7:30 pm
נ.ב.-
עניין שעולה ברמז מדברי וגם יכול היה להוות בסיס לדיון חשוב הוא הזהות של החברות שמשלמות את הסכומים המדוברים. מישהו יודע היכן נמצא מנכ"ל טבע ברשימה? או מנכ"ל אינטל ישראל? ואיפה נמצאים ראשי הבנקים, חברות הביטוח והפיננסים, חברות התקשורת, הבניין והאחזקה ועוד כהנה וכהנה חברות שכוחן בא להן מתוקף הרגולציה?
מאי 10, 2010 בשעה 11:02 pm
דוגמא,
אני מניח שאתה לא נתקל תדיר באנשים שלא מתווכחים עם המסקנה הסופית שלך, אלא ש*באמת* רק רואים בעיה במתודולוגיה או בהצגת הנחה לא מוכחת כעובדה. עקב תרבות הדיון האומלל בארצנו, אני לא מאשים אותך אם הנחת שאם אני קורא תיגר על משהו בפוסט שלך, אני היינו הך סוציאליסט מלוקק שיורה מהבטן.
אני לא. אם תקרא היטב את מה שכתבתי, אין בשום מקום תמיכה בחוק. נחסוך עוד אי-הבנות ואומר שאני נגדו, בעיקר מהסיבות שנתת, ובמה שכתבתי אפילו תמצא ירידה על מה שאני תופס כפופליזם בגרוש של יחימוביץ'.
*לגמרי בנפרד ואף על פי כן* חלקתי על מה שמשתמע מהשימוש שלך בביטוי, "רמת הדיון לא מתעלה מעל וכו'". איך וכיצד, פרטתי אצל "אזרח בודד" ולא אחזור כאן.
אוקי, איזה ח"כ הציע (עוד) חוק טפשי שנידון לכשלון. במקום רק לחשוב ריאקציונרית בעד/נגד שחור/לבן, בוא נתעניין בתופעה שהולידה את החוק. מהפוסט השתמע שאתה רואה עיסוק בכך בתור משהו נחות או פשטני, כשזה כלל וכלל לא. להפך, זה מצריך יצירתיות כלכלית, היכרות טובה עם תרבות הניהול בחברות, וידע בפסיכולוגיה אנושית.
אין שום דבר בעיסוק בשאלה "האם ראוי לשלם להם שכר כזה?" המחייב תמיכה בחוק המנכל"ים, וגם לא צריך להיות בשמאל הכלכלי כדי לטעון שלמשכורות המנכ"לים יש מסבירים באיכות "כלכלית" גבוהה יותר מ"ככה השוק", "זה תמריץ אפקטיבי להצלחה", "זה משקף את הסיכון" או "כנראה שיש חוק גרוע".
מאי 11, 2010 בשעה 12:01 am
נ.ב.
אתה אולי בצדק תוקף את הטוענים לחוסר צדק במשכורות, אבל אין לדעתי כל דופי לחקור חוסר *צידוק* למשכורות.
מאי 11, 2010 בשעה 6:29 am
תני-
איפה בדיוק ראית שאני חושב שאתה "סוציאליסט מלוקק שיורה מהבטן". אתה יכול להצביע על הנקודה או שמא גם זו חלק מהמתודה שלמדת בגין תרבות הדיון האומללה שלנו?
וברצינות – אני הבנתי יפה מאוד שאינך תומך בחוק ממה שכתבת. תשובתי לך היתה נסיון להבהיר מדוע אני חושב שזה העניין המרכזי בדיון בחוק עצמו (!!).
אתה מעלה עניין חשוב שגם עליו דיברתי בהערת האגב שלי לאחר תשובתי לך, אלא שזה דיון ב"מטא-חוק". אין שום דיון בישראל בשאלה – מה הוביל לתשלום שכר כזה, או בשאלה עבור מה משולם השכר? הדיון עוסק אך ורק בשאלה האם ראוי לשלם לפלוני מליון שקלים מחודש בעוד שאלמוני מקבל שכר מינימום. הדיון האחרון הוא הבל כיוון שאין כאן שום דיון, זו רטוריקה דמגוגית שמטרתה להשחיר את פניהם של מקבלי השכר הגבוה כגנבים (אחרת לא היו מציגים את השכר שלהם בסמיכות לשכר הנמוך). אפשר בהחלט לדבר על מקורותיו של השכר הגבוה. זה חשוב מאוד ואני רמזתי לכך כאן (ואשמח אם תרצה להשתתף בדיון כזה). אלא שאפילו אם השכר שניתן הוא, כפי שרמזתי, עניין של קשרים ולא של כישורים, מה זה משנה? במסגרת הנוכחית הקשרים הללו מייצרים לחברות (קרי, לבעליהן או למחזיקי המניות) המון כסף ולחילופין – מונעים הפסדים גדולים יותר או מחזיקים את החברות הקטנות יותר בקרטל בחיים. על כך ניתן השכר וכל העניין הזה אינו בעיה של כלל הציבור אלא של בעלי המניות (ואם תשאל מדוע, אשמח לענות).
נ.ב. – להבא, אני מציע שתנקוט בדרך שמופיע בפרק ה"אודות"; אם קראת אצלי משהו שעצבן אותך, קרא אותו שוב. ואני אוסיף – לאחר מכן שתה כוס מים, תספור עד עשר ואז תגיב. זה המרשם הבטוח לכך שלא יתפתח כאן דיון שרמתו כיתר הדיונים האומללים בחברתנו…
מאי 11, 2010 בשעה 6:46 am
נ.ב.נ-
תני, משום שדעותי בכל תחום שהוא הן חריג בנוף, אתה יכול להיות בטוח שאני נתקל תדיר באנשים שלא מסכימים עם מסקנותי.
מאי 11, 2010 בשעה 10:55 am
ה"סוציאליסט מלוקק" הוגזם בכוונה כדי שיעבור שאני כותב את זה בקצת הומור (גישה מוטעית בדיעבד). לגבי הנ.ב.נ. – הגבת כאילו שכתבתי בדיוק הפוך ממה שכתבתי. קרא שוב את המשפט הראשון בתגובתי הקודמת ("אני מניח.."). או שאתה כותב את זה בהסכמה איתי – שאתה רגיל לאנשים שלא מסכימים ולכן הנחת שאני גם כזה?
לגבי הנ.ב. – אני הולך להניח שמה שגרר תגובה כזו זה כי קראת את תחילת התגובה שלי כהטפה פטרנסליסטית ולא בתור נסיון לתקן בדיוק את הרושם הזה אם נוצר (כי אני מסכים עם המסקנה הסופית). אם ראית משהו בתגובות שלי המוביל ל"דיון שרמתו כיתר הידיונים האומללים בחברתנו", אני מתנצל. ואף על פי כן, דע שהצעה ידידותיות בסגנון "שתה כוס מים וספור עד עשר", בקלות רבה מדי מתפרשת כהתנשאות.
אז הנה ניסוח מחדש של טענותי, בצורה שבתקווה לא תתפרש כמתלהמת או כמדרדרת את הדיון:
1) אני מתנגד לחוק.
2) אני מסכים שרב השיקולים שניתנים בעד החוק, הן חסרות הצדקה.
3) עם זאת ובלי סתירה, אני חושב שלגיטימי לגמרי ואף רצוי, לשאול ולחקור מה הוביל לניפוח המשכורות, שעל פניו נראה כמעל ומעבר להגדרה הכלכלית של יעיל/נורמלי (במילים אחרות, סוג של בועה/חוסר יעילות פארטו). ואם זו טעות וזה כן נורמלי, צריך להסביר מדוע.
4) מקום אחד שראיתי מחקר כזה, הוא כאן: http://harvardmagazine.com/2010/05/the-pay-problem
מאי 11, 2010 בשעה 2:46 pm
תני-
אני חושש שאתה לא הבנת את מה שאני כותב. אני לא טוען שאתה "סוציאליסט מלוקק" או אפילו משהו קרוב לזה. תשובתי לך היתה חפה מכל רמיזה לגבי זהותך או אמונותיך. כך גם לגבי הנ.ב.נ. – אתה טענת "אני מניח שאתה לא נתקל תדיר באנשים שלא מתווכחים עם המסקנה הסופית שלך, אלא ש*באמת* רק רואים בעיה במתודולוגיה או בהצגת הנחה לא מוכחת כעובדה." ואני טוען שבדיוק ההפך הוא הנכון. מלבד זאת, אני לא חושב שאתה קורא תיגר על משהו בפוסט שלי. אני הסברתי לך בתשובתי מדוע אני רואה בעניין עליו דיברתי את הבעיה העיקרית בחוק.
לאחר שכל זה הובהר, וכיוון שנראה שאתה אמון על דיון רציני, הנה התייחסותי לנקודות שהעלית:
1. היה ברור לי מלכתחילה;
2
. גם היה ברור מנוסח דבריך בפייסבוק;
3. מוסכם עלי בהחלט. אלא שלא על כך נסוב הדיון בסוגיית "האם ראוי". הדיון נסוב על השאלה האם, בלי קשר לכל צידוק הגיוני, בכלל "מותר" להשתכר שכר כזה. הדיון הזה הוא מטופש למדי כי אין כל טיעון הגיוני שיכול לשנות את דעתו של אדם מהרגע שנקבעה כ"כן" או "לא". כפי שהבהרתי, אני חושב שהשכר של המובילים ברשימת השכר משולם בעיקר על "קשרים" ולא על "כישורים" וכן שכל עוד שבעלי המניות מסכימים אין עם זה שום בעיה בעיני. אני אכן רואה בעיה בכך שהחברות משלמות כסף על "קשרים", אלא שהבעיה שלי היא שמלכתחילה במרבית התחומים בישראל השוק הוא קרטל שנוצר כתוצאה מזכיון ממשלתי (קרי – איסור על תחרות מכוח החוק) ולא עם גובה התשלום או הסיבה המסויימת שבגינה משלמים למישהו מליון ש"ח בחודש.
4. המאמר שאליו הפנית מוכר לי, ואינו מרשים אותי במיוחד. הנה רק סיבה אחת – המאמר מציג כרפרנס ראשון מחקר שהראה ששינויים בביצוע חברות מסבירים רק 4% מהשונות בשכר מנכ"לים. בלי קשר למידת הערכתי את "מדע" האקונומטריקה, יש בעיה עמוקה מאוד במאמר הזה. הבעיה היא שהמאמר הוא רמאות בעזרת סטטיסטיקה; אני אסביר – החוקרים לקחו רשימות של שכר וכל מיני מדדים לביצועי חברות ובדקו קשרים סטטיסטיים. לשם פשטות, נניח לרגע שאנו בודקים 1000 חברות ובכל חברה מסתכלים על שכר המנכ"ל לעומת ביצועי המניה בפרק זמן מסויים. אנו רואים מתאם של 0.2 בין הביצועים לשכר המנכ"ל. האם המשמעות היא שיש קשר חלש בין השכר המשולם למנכ"ל לביצועי החברה? ממש לא! מחיר המניה הוא משתנה מקרי שלאורך זמן יושפע מפעולות החברה ומקומית הוא מושפע מאלפי גורמים. אך אפילו אם לאורך זמן המניות של חברות רבות נותרו עם אותו הערך והשכר של המנכ"לים עלו אין בכך כדי להראות שלתשלום לא היתה השפעה חיובית מהסיבה הפשוטה שבהחלט ייתכן שאם היו משלמים פחות היו מצליחים להשיג אנשים פחות טובים והחברה היתה עוברת מאי הצגת רווח להצגת הפסד ברור. המחקר הזה שופך אור על שום כלום (ואם תאמר – "אבל זה פורסם בעיתון באיכות גבוהה יחסית" אומר שהרבה זבל מתפרסם בז'ורנלים מהסוג הזה וזו אחת הראיות לכך). אחת הדרכים להבין מה האיכות של מאמר אקדמי והרצינות של טיעוניו בלי להתאמץ יותר מדי היא לראות את מי ואת מה הוא מצטט. החברה הללו מבססים הררי טיעונים בין היתר על מאמר שלא שווה את הנייר עליו הוא כתוב.