כיצד ממצעין

ברשימה הקודמת עסקנו בשאלה – כיצד מודדים טמפרטורות וכיצד צריך לנהוג בנתונים המתקבלים כדי שאפשר יהיה (אם זה בכלל אפשרי) לומר משהו אינטיליגנטי על הטמפרטורות במקומות שונים בעולם לאורך זמן.

כעת נעבור לעניין אחר הקשור בכך והוא – כיצד מפיקים טמפרטורת ממוצעת של פני שטח מנתונים מעין אלה ולמה שנהיה מעוניינים במשהו כזה לכל הרוחות?

נתחיל בשאלה – למה למצע? התשובה היא פשוטה – אם אכן יש תופעה כללית של התחממות בכל מקום ואתר הרי שממוצע יכול לתת הערכה פשוטה לשאלה "כמה התחמם כדור הארץ?". אלא שיש להיזהר מאוד מהסקת מסקנות מהמספר הזה; אפילו אם הטמפרטורות עלו בכל מקום אין בכוחו של הממוצע לומר לנו איך נראית המגמה. למשל – ייתכן שהטמפרטורה הממוצעת היא 15 מעלות צלזיוס אך בקטבים עלתה הטמפרטורה בעשירית מעלה ובקו המשווה בחצי מעלה. מצב זה שונה ממצב בו הטמפרטורה הממוצעת היא 15 מעלות צלזיוס אך בקטבים עלתה הטמפרטורה בחצי מעלה ובקו המשווה בעשירית המעלה. כך שמלכתחילה ממוצע הוא מדד מוגבל למדי.

וכיצד ממצעין? הדרך הפשוטה, בה נוהגים בדרך כלל היא פשוט לומר "תחנות המדידה מפולגות באופן די אחיד, אז פשוט נמצע עם משקל שווה לכל אחת". הדרך הפשוטה הזו עלולה להיות מאוד לא נכונה ולהוביל לא רק לפער בין הממוצע ה"אמיתי" אלא גם לחוסר התאמה ויכולת השוואה לנתוני העבר משום שהשגיאה שנוצרת על ידי מיצוע מעין זה בשנת 2000 יכולה להיות שונה מזו שנוצרת בשנת 1950. דוגמא פשוטה תסביר זאת: הטמפרטורה בין שתי נקודות סמוכות יחסית פרופרציונית למרחק בין הנקודות עם קבוע פרופורציה מסויים (תכונה זו נקראת "רציפות ליפשיץ" והקבוע המזערי שמקיים זאת עבור כל הנקודות נקרא "קבוע ליפשיץ"). לו היתה חלוקה של ארה"ב, נאמר, ל-1221 תאים שווי שטח כך שבכל תא נמצאת תחנה אחת ויחידה וכן היינו יודעים שלתאים האלה יש קוטר "קטן" (כאשר "קוטר" כאן שווה למרחק המקסימלי בין שתי נקודות בתא) שהיינו יכולים לערוב לכך שההבדל בין הטמפרטורה הממוצעת ה"אמיתית" לזו שנמדדה אינה עולה על השגיאה של מכשירי המדידה ועוד 2 כפול קוטר התא כפול קבוע ליפשיץ. אלא שאין דרך לעשות זאת בפיזור הנוכחי של תחנות המדידה וכך יוצא שבחלוקה לתאי שטח שווים בגודלם יהיו תאים שבהם שיעור גבוה יותר של תחנות מדידה. הדבר יוצר כמובן הטיה לעבר אזורים מיושבים יותר. כיצד פותרים את הבעיה? אפשר לחלק לתאים לא שווים כך שבכל תא תהיה תחנת מדידה בודדת ולמצע ביחס למשקולות שנותנות לכל תא שטח את החלק היחסי שהוא תופס מכלל השטח. אם התאים הם בעלי קוטר קטן יחסית הרי שאת השגיאה המתקבלת אפשר יהיה להעריך כמקודם בשינוי אחד – השגיאה תהיה לכל היותר השגיאה של מכשירי המדידה ועוד הממוצע (לפי המשקל שקבענו) של קוטרו של כל תא שטח כפול קבוע ליפשיץ. אפשר, כמובן, לבחור חלוקות שונות כדי לנסות ולמזער את השגיאה הנ"ל. אפשר גם לפסול, על סמך טמפרטורה בשתי תחנות מדידה סמוכות, טווחי טמפרטורה מסויימים בתא השטח שלהן וכך לצמצם את השגיאה. בכל מקרה, מהחשבון הנ"ל נובע שאפילו אם יצליחו למזער את שגיאת המכשירים לכדי חצי מעלה הרי שרוב הסיכויים הם שאפילו בארה"ב בה יש פיזור טוב של תחנות מדידה אנו נדע את טמפרטורת פני השטח עם שגיאה של לפחות מעלה אחת (ההערכה כאן היא על ידי הערכת אצבע; קבוע ליפשיץ משתנה מתא שטח אחד למישנהו אולם סדר הגודל הממוצע שלו הוא כ-0.01; קוטרו הממוצע של תא שטח הוערך מלרע בלפחות 50 ק"מ כך שהשגיאה המתקבלת תהיה בערך 0.5 מעלות ומכאן מתקבלת שגיאה מצרפית של מעלה אחת). כיוון שאנו מעוניינים בהשוואה לאורך זמן בין טמפרטורות ומהפסקה האחרונה נובע שאם ב-1950 היו פחות תחנות ופיזורן היה פחות אחיד מאשר עכשיו הרי שהשגיאה בשנת 1950 תהיה גדולה יותר.את החשבון הזה יש לעשות, לפיכך, עבור כל שנה ושנה מאז שיש נתונים! ואפילו אם השגיאה המתקבלת תהיה מעלה אחת, הרי שקצת נתקשה לדבר על התחממות של חצי מעלה ב-30 השנים האחרונות או 0.7 מעלות במאה השנים האחרונות. רק התחממות גדולה מזו של הטעות עליה נוכל להתחייב תהיה בעלת משמעות!

כיצד מודדין

החדשות מסוף השבוע האחרון היו שה-Met-Office הבריטי יפרסם מדידות טמפרטורה שנערכו בכ-1000 תחנות מדידה ופרסום תוצאות מעוד כ-4000 תחנות מותנה באישור המדינות השונות שהתחנות נמצאות בשטחן. חדשות טובות? בהחלט. סוף סוף אפשר יהיה להתחיל להבין מה הולך. אלא שזו רק ההתחלה. יש דברים רבים שנצטרך להבין לפני שאפשר יהיה להרכיב תמונה גלובלית של הטמפרטורה. העניין הראשון שנצטרך להבין יהיה המהימנות של תוצאות המדידה, וליתר דיוק – עד כמה קרובה הטמפרטורה הנמדדת לטמפרטורה ה"אמיתית" בכל אחת מהתחנות.

נשמע מוזר? לא כל כך. התרמומטרים בתחנות המדידה לא תלויים סתם כך באוויר. הם נמצאים בתוך תיבה, כדי להגן על המיכשור מפגעי מזג אוויר. התיבה הזו עשויה בהחלט לתרום להפחתת הדיוק של המכשירים; התרמומטר אולי יכול למדוד את הטמפרטורה בדיוק של עשירית המעלה, אולם התיבה עשויה מחומר שעלול לשנות את הטמפרטורה בתוך המכשיר ביחס לחלקו החיצוני. כיוון שבכל מקום ייתכנו סטנדרטים שונים (קרי – תיבות שונות) הרי שצריך לקחת זאת בחשבון כשבוחנים את הטמפרטורה בכל מקום ומקום.

אך כאן לא תמו צרותינו. מעבר לעניין הנ"ל צריך גם לקחת בחשבון שינויים בסטנדרטים לאורך זמן באותו המקום; לדוגמא – בארה"ב משתמשות תחנות המדידה בתיבה שעוצבה על ידי המהנדס תומאס סטיבנסון (ואביו של רוברט לואי סטיבנסון…). התיבה עשויה עץ ולאורך שנים נהגו לצבוע אותה בסיד. בשנת 1979 הוחלט לשנות את הצבע ולהשתמש בצבע לבן אקרילי. התוצאה, כפי שהיא מתוארת כאן, בסקר שערך אנתוני ווטס, היתה הבדל של כ-0.2+ מעלות צלזיוס בטמפרטורות המקסימום ושל
כ-0.4+ מעלות צלזיוס בטמפרטורות המינימום. שינוי הצבע לבדו העלה את הטמפרטורה הממוצעת בכ-0.3 מעלות צלזיוס.

אך גם בכך לא תסתיים היגיעה – צריך לבדוק בכל מקום ואתר מה המרחק של תחנות המדידה מאספלט, פתחי פליטה של מזגנים ועוד מיני גופים פולטי חום. אם נחזור לסקירה של ווטס, הרי שבדיקת יותר מ-860 מתוך 1221 התחנות בארה"ב העלתה שכ-90% מהתחנות נמצאות בסביבה עירונית כזו שבה מרחקן מגופים פולטי חום קטן מהסטנדרט שנקבע על ידי השירות המטארולוגי האמריקאי (NOAA). בחלק מהמקרים מדובר בתחנות שנמצאות ליד פתחי פליטה של מזגנים או על גגות חמים במיוחד. ככלל, קריאה בדו"ח שהפיק ווטס (שבניגוד ל"גאונים" של NASA ן-NOAA הלך ובדק פיזית את המתקנים ולא ניסה להשתמש ב"טריקים" סטטיסטיים) מעלה שב-90% מהאתרים אי אפשר להתחייב על שגיאה של פחות מ-1 מעלת צלזיוס, וב-11% מהאתרים השגיאה גדולה מ-5 מעלות צלזיוס. התגלית של ווטס היא מראה שאין שום דרך לסמוך על נתוני הטמפרטורה שמופקים כיום כדי להצביע על עליה בטמפרטורות ביחס לעבר; סביר להניח שהסביבה בה נמצאים התרמומטרים, השינוי בסטנדרטים של תיבות סטיבנסון והשיטות ה"סטטיסטיות" בהן השתמשו ה-NOAA ו-NASA בחישביהן (במקום ללכת ולבדוק כל אתר ואתר, כפי שראוי היה לעשות) תרמו מאוד לעליה בטמפרטורה הממוצעת לאורך 130 השנים האחרונות. עבודתו של ווטס מראה בעצם עד כמה התוצאות של ה-NOAA ו-NASA לא אמינות; מי שינסה להבין מה המידע שיפרסם ה-Met-Office אומר בעצם יצטרך לעשות בדיוק את מה שווטס עשה ביחס לאותן תחנות שתוצאות המדידות שלהן יפורסמו.

לבסוף, יצטרכו לחשב איזה ממוצע מכל המספרים הנ"ל. על הבעיות שקיימות בתחום זה נדבר ברשימה הבאה שתפורסם ושמה "כיצד ממצעין".

סדקים בחומה

הבלוג הירוק מדווח שה-Met-Office הבריטי ישחרר בתחילת השבוע הבא נתונים מכ-1000 תחנות מדידת טמפרטורה ברחבי העולם. שחרור נתונים מעוד כ-4000 תחנות נוספות מותנה בקבלת אישורים מהשירותים המטאורולוגיים במדינות השונות מהן מגיע המידע. ייתכן גם שהקוד שבעזרתו עובדו הנתונים ייחשף וכך נוכל סוף סוף לחזות בביקורת עמיתים אמיתים ובלתי תלויה על כל עניין השינויים בטמפרטורות. הדבר חשוב כשלב ראשון להבנת מגמת שינוי הטמפרטורות ברחבי העולם.

שינוי נוסף נראה גם בזירה הבינלאומית, כאשר אל גור ביטל את השתתפותו בועידת קופנהגן "בשל בעיות בלו"ז". מי שמאמין לכך, בהצלחה! אני חושד שליועצי התקשורת היתה יד בדבר, לאור החשיפה השלילית לה זכה גור לאחרונה.

וגם בזירה המקומית מתחילה הרוח לשנות כיוון. בסוף השבוע האחרון תהיתי מתי יתחילו כל התקשורת הממוסדים לסקר במדורי החדשות את פרשת Climategate. היום ראיתי שבעמוד הראשון של העיתון "ישראל היום" מופיעה ידיעה על הפרשה יחד עם כתבה בעמ' 11. למרות שהכתבה לא בהירה במיוחד הרי שמדובר, בכל זאת, בפרסום ראשון בעיתונות מודפסת, שנקראת על ידי ישראלים רבים מאוד. בהחלט ייתכן שתוך מספר ימים נשמע על העניין גם בעיתונים אחרים ואולי אף בטלוויזיה.

קליימטגייט – Climategate

זה השם שניתן לפרשת המיילים והקוד שנחשפו מאוניברסיטת מזרח אנגליה. אם תחפשו ב-Google תקבלו (נכון לזמן כתיבת הרשימה הזו) כ-27.5 מליון ערכים. בעברית תקבלו 7 תוצאות בלבד (ותודה לאיש התרנגולות האיום). מי שניזון מאמצעי התקשורת ה"קונבנציונליים" בוודאי לא שמע על כך, וספק אם ישמע על כך בזמן הקרוב; היום, למשל, בתוכנית "לונדון וקירשנבאום" היה דיון (ברמה ירודה למדי, יש לומר) בסוגית השימוש באנרגיה גרעינית. הזכירו את ועידת קופנהגן. שום מילה לא נאמרה על שערוריית בישול הגרפים והנתונים המעובדים שאף אחד לא יודע איך לשחזר מחלקי המידע הגולמי. מתי בדיוק תתחיל התקשורת הישראלית להתייחס למה שמתחיל להיראות כאחת ההונאות הגדולות בתולדות המדע?

איך נדע למה להאמין?

בשבועות האחרונים הולך ומתברר לנו שה"מדע" שעמד מאחורי חלק ניכר מהתיאוריה של התחממות גלובלית באשמת האדם היה רע במיוחד, ולעיתים אפילו היו מעורבים בו עניינים בעלי מאפיינים פליליים. מה שמתחיל להתברר מניתוח חלק מהקוד שהתפרסם יחד עם המיילים הוא שייתכן שאפילו הנתונים פגומים, קרי – אנחנו לא באמת יודעים כרגע, וספק אם נדע, אם באמת חלה התחממות, התקררות או כל שילוב ביניהם. רבים מאוד אולי שואלים את עצמם – אם אי אפשר להאמין למדענים אז למי אפשר?

כדי לצאת מהפלונטר צריך להבין מהו הכלי המרכזי שמבדיל בין המדע לשיטות אחרות. הכלי הזה הוא ביקורת עמיתים. ביקורת עמיתים מתרחשת כל הזמן. למשל, אני משוכנע למדי שמשפט ערך הביניים מהחשבון האינפיניטיסימאלי הוא נכון. אני משוכנע משום שמאות אלפי בני אדם למדו את ההוכחה למשפט לאורך השנים. מאות אם לא אלפי בני אדם אפילו הוכיחו את המשפט מאפס בלי לדעת שהוא הוכח לפניהם וככלל – ההוכחה הקצרה של המשפט שוחזרה כל כך הרבה פעמים באופן בלתי תלוי כך שהסיכוי לכך שנפלה שגיאה בהוכחתו ואיש לא עלה על כך היא זניחה בעליל. באופן דומה אני די משוכנע שתורת היחסות והקירוב הגבולי שלה למהירויות נמוכות מאוד ביחס למהירות האור, קרי – המכניקה הניוטונית, מתארות היטב את המציאות (עד כדי שגיאה מסויימת שנובעת מכושר המדידה) משום שנערכו אלפי ניסויים בלתי תלויים לאורך השנים שאוששו את התיאוריות הללו ונבנו אלפי סוגים של מכשירים ומכונות שפעולתן המתמדת הן אישוש לנכונות התיאוריה.

מאותה סיבה בדיוק אני לא מאמין כרגע ל"מדע" מבית מדרשה של חבורת חסמב"ה – ה"מדע" הזה מבוסס על חישוב יחיד שערכו מספר קטן של מדענים. הקבוצה הזו סירבה באופן מתמיד למסור את נתוניה ושיטותיה לביקורת עמיתים כך שבעצם כל החשבון העצום הזה שיכלו ליפול בו שגיאות, שלא ברור כיצד נערך וכו' לא נערך אלפי פעמים, ולא מאות פעמים וגם לא עשרות פעמים. הוא נערך פעם אחת ויחידה ופרטי החישוב לא ידועים לנו במלואם.

העובדות שהולכות ונחשפות כעת על שיטות העבודה של המדענים, על איכות הקוד ואיכות השחזורים, על העלמותו של חלק מהמידע הגולמי וכו' הן בהחלט עניין מטריד. אך זה לא עניין מפתיע. לו היה נמסר המידע הגולמי לאנשים נוספים ולא מוחזק במקום יחיד הסיכויים להיעלמותו היו קטנים יותר. לו היו שיטות המחקר והעיבוד נחשפות אפשר היה לבדוק האם בחישוב שבוצע לא נפלה טעות והאם הוא בכלל תקף מלכתחילה. בקיצור – לו היתה איזו ביקורת עמיתים אמיתית היה אפשר אולי להאמין ל"מדע" הזה. כיוון שלא היתה עד היום ביקורת עמיתים אמיתית מעין זו הרי שכל העסק אינו אמין עד אשר יוכח אחרת!

הכסף שהשחית את המדע

הרבה מאוד מדובר בכסף הגדול שמשקיעות חברות הנפט במחקר מדעי שמטרתו להפריך את תיאוריית ההתחממות הגלובלית מעשה ידי אדם. כסף ענק, כך אומרים לנו. הרי מדובר בחברות שמגלגלות מליארדים, והן תורמות עשרות אם לא מאות מליונים לטובת העניין. זה נשמע נכון, אלא שלא כל מה שנשמע נכון הוא גם נכון. קחו למשל, את חברת הנפט אקסון. לחברת הנפט הזו היו רווחים של 45 מליארד דולר בשנת 2008. כמה מתוכם קיבלו גופים שהביעו התנגדו לתיאוריה ה"חממיסטית" באותה שנה? מסתבר ש-125,000 דולר בלבד, שהם כ-0.00027% מרווחי אקסון. כך עולה מהמאמר של ברט סטפנס בוול-סטריט ג'ורנל מהיום. תארו לעצמכם – אחת מחברות הנפט הגדולות בעולם תרמה בסך הכל סכום כה קטן למאמץ המלחמתי. כסף קטן, לכל הדעות, שהוא לא רק חלק זערורי מרווחיה, אלא סכום שבו ממש קשה לעשות המון מדע. אפילו מעט מדע קשה לעשות עם סכום כזה.

אבל יש משהו שלא שמעתם עליו. ואם שמעתם הרי ששמעתם בליווי קריצה שמרמזת "מי שאומר לכם כזה דבר הוא פסיכי, חובב קונספירציות, אדם הזוי". כוונתי היא לכסף הגדול באמת המופנה למחקר אקלימי. הכסף שמופנה על ידי ממשלות וגופי ממשל בינלאומיים. בכמה כסף מדובר? מהמאמר של ברט סטפנס עולה שמדובר במליארדי דולרים; האיחוד האירופי הקציב לאחרונה 3 מליארד דולר למחקר שכזה, בארה"ב הקציבו גופי הממשל המרכזיים כ-2 מליארד דולר על מחקר כזה וקליפורניה לבדה הקציבה 600 מליון דולר. אין צורך לומר שהכסף הזה מגיע רובו ככולו לחוקרים שמנסים לבסס את נכונותה של התיאוריה שטוענת שבני האדם אשמים בהתחממות הגלובלית. לדוגמא – פיל ג'ונס, האיש שעומד בראש היחידה לחקר אקלים באוניברסיטת מזרח אנגליה ואחד הכוכבים של הסקנדל שנחשף, קיבל בין השנים 2000-2006 מענקי מחקר בהיקף של כ-19 מליון דולר. לשם השוואה, במהלך כל שנות ה-90 של המאה הקודמת הוא קיבל כשישית מסכום זה. זהו הכסף הגדול באמת – הכסף שבא מהממשלות, מכספי המיסים של האזרחים. אקסון היא אולי גדולה, אבל ממשלת ארה"ב גדולה עוד יותר!

אין שום ספק שיש קשר הדוק בין ההתראות על התחממות גוברת שלא תיחלש משום שבני האדם ממשיכים לפלוט גזי חממה לבין הגידול בתקציבים. ללא ההתרעות וללא "מדע" שיתמוך בהתרעות לא היה זורם שום כסף. כך נוצר צימוד מסוכן בין התמריצים של המדענים לאלה של הפוליטיקאים והתקשורת: הפוליטיקאים והתקשורת מעוניינים בהתראות נוסח "סוף העולם קרב ובא". הפוליטיקאים מעוניינים משום שאם סוף העולם קרב ובא אפשר למסות אתכם בהיקפים חסרי תקדים, אפשר לשלול מכם חירויות, אפשר לעשות בעצם הכל כי זוהי "שעת חירום". התקשורת מעוניינת כי בהלה שווה רייטינג ורייטינג שווה כסף; המדענים מצידם הבינו שהתראות נוסח "סוף העולם קרב" הם מה שהפוליטיקאים רוצים, ושהתראות שכאלה הן המפתח לקבלת תקציבים. כך יצא שבמקום לנסות ולהבין את מערכות האקלים על ידי מחקר בסיסי (דבר שדרוש בתחום כה צעיר שרוב המתודות שלו לא ממש ברורות ורוב המדע הבסיסי הדרוש להפקת תחזיות בו פשוט לא קיים) הם פשוט ניסו לרצות את הפוליטיקאים. ומה שלא הלך בקרס הלך בארס כפי שכבר התברר בעניין הזיוף המדעי שיצר את גרף ה"הוקי סטיק" ובעניינים נוספים שהולכים ומתבררים מחשיפת המיילים והקוד בפרשת חסמב"ה. כך גם נוצרה מערכת משוב מסוכנת. המדענים מתריעים, הפוליטיקאים מחוקקים עוד חוקים ומקימים עוד ועדות בדיקה ומזרימים עוד כספים והתקשורת מלבה את האש כך שה"מודעות הציבורית" לעניין דורשת שינקטו עוד פעולות וכך מועברים עוד כספי מחקר, מוקמות עוד ועדות ומתקיימים עוד דיונים והתקשורת מתמלאת ביותר ויותר דיווחים מפחידים וחוזר חלילה. אם תנסו לרגע לחשוב על מהלך העניינים ב-20 השנים האחרונות, מאז החלו להישמע הטענות על התחממות גלובלית שנגרמת בידי אדם, תוכלו אולי לשים לב לכך שזו היתה הדינמיקה (ולמי שיש זיכרון ארוך יותר יוכל להיזכר שבמהלך שנות ה-70 אותו סיפור חזר על עצמו, בעצמה מעט יותר נמוכה, סביב תיאוריית ה"התקררות הגלובלית"…). מה שהיה חסר בתמונה זו ההבנה שגם המדענים שהיו אמונים על מחקר האקלים לקחו חלק בחגיגה, כפי שמסתבר לנו עכשיו. כל עוד לא היו ראיות לכך הכל היה בגדר "תיאוריית קונספירציה". העדויות החדשות מעלות כעת חשד סביר לכך שאלו הם אכן פני הדברים.

יש התחממות, בטח שיש!

כל אחד יודע שיש התחממות גלובלית. בטח יש. ואם תשאל – איך אתה יודע? הוא יגיד לך, שמע, אני לא מדען, אבל אם תשאל כל מדען הוא יגיד לך שיש התחממות. בטח שיש!

כל מדען יגיד לך שיש התחממות גלובלית. בטח יש. ואם תשאל – איך אתה יודע? הוא יגיד לך, שמע, אני לא מדען אקלים, אני מתמטיקאי/פיזיקאי/ביולוג/כימאי…, ולא לא ראיתי את הנתונים הגולמיים, וגם לא עשיתי שום חישוב בעצמי. אבל בשביל זה יש מדעני אקלים. אם תשאל כל מדען אקלים הוא יגיד לך שיש התחממות. בטח שיש!

כל מדען אקלים יגיד לך שיש התחממות גלובלית. בטח יש. ואם תשאל – איך אתה יודע? הוא יגיד לך, שמע, חקרו כך וכך, המדידות מראות כך וכך, תסתכל על הגרפים – לא יפים? והמודלים, המודלים! ואם תקשה ותשאל – בדקת את הנתונים בעצמך? הוא יגיד לך – בעצמי, לא, לא. אני מכיר רק את הנתונים המעובדים של הכמה חברה האלה, אתה יודע ג'ונס, מאן, באריפה ויתר הקליקה. הם כבר עשו את החשבון. אם תשאל אותם הם יגידו לך שיש התחממות. בטח שיש!

אם תשאל את את ג'ונס, מאן, בריפה ויתר החברה מהקליקה הם יגידו לך שיש התחממות גלובלית, בטח יש. ואם תקשה ותשאל – איך יודעים? יגידו לך – יודעים, בטח שיודעים. אבל איך בדיוק תשאל? והם יגידו – שמע יא שמנדריק, אתה לא מדען אקלים ואתה בטח שלא מהקליקה אז אין סיכוי שתבין כי זה מה זה מסובך. אבל אנחנו, אנחנו כן מדעני אקלים ואנחנו מהקליקה. וחוץ מזה, גם עשינו עבודה מצויינת על הנתונים אז יודעים, בטח יודעים. ואם תשאל – אפשר לראות את הנתונים הגולמיים, ואולי לבדוק איך חושבו אלה המעובדים ואיך עובדות שיטות השחזור והסימולציות? אז לא ישיבו לך אלא יעיפו אותך מכל המדרגות ויקראו לך בכל מיני שמות. כי יש התחממות גלובלית, אם אנחנו אומרים, אז בטח שיש!

יש התחממות גלובלית. יודעים, בטח יודעים. איך יודעים? כי החבר'ה מהקליקה אמרו שיש, אז יש, בטח שיש! ובכלל, מה זה משנה, ולמה אכפת לך – מה אתה עובד בשביל חברות הנפט?

חבורת חסמבה ואפקט החממה

מזה שנים רבות שאנו שומעים שכדור הארץ הולך ומתחמם באשמת האדם ופליטות דתפ"ח שלו. מזה כעשור יש מספר מדענים שטוענים שהמחקרים המתפרסמים בעניין אינם מדוייקים, שהנתונים לא נגישים, שיש מי שלא מעוניין בחקר האמת אלא בניפוח עניין ה"התחממות" מסיבות פוליטיות, שהחממיסטים "חוסמים" פרסומים מנוגדים בעיתנות המדעית וכו'. טיעוניהם של האחרונים נדחו לאורך השנים והם סווגו כ"הזויים" במקרה הטוב או כמועסקים על ידי חברות הנפט במקרה הרע. אלא שלאחרונה, כך מסתבר, מתחוללת סערה שמקורה אקלימי, וליתר דיוק – במחלקה לחקר אקלים. על ההפתחות הזו, עליה לא שמעתם משום אמצעי תקשורת בישראל, ועליה נכתב בהרחבה בעיתונות העולמית, תוכלו לקרוא כאן בבלוג הירוק (והמצויין!) של יעקב, וכדאי גם לבדוק שם את הקישורים לבלוג של סטיב מקנטאייר ואחרים וכן את העדכונים של יעקב שעוקב אחר הפרשה.

קיצור הדברים – נחשפו חילופי אי-מיילים בין קבוצה קטנה יחסית של מדענים "חממיסטיים" שרבים מהם עומדים מאחורי הפרסומים ה"גדולים" הקשורים בהתחממות (כולל האיש שהמציא את ה"הוקי-סטיק" ועוד) מהם עולה כי יש קנוניה לכאורה להעלים ואף להשמיד מידע מדעי כדי לכסות על שגיאות ועיוותים חמורים במחקרים, "לחסום" פרסומים מנוגדים לאלה של אותה קבוצה בעיתונות המדעית ו"לנקום" במי שיפרסם וכו'. למשל, כאן תוכלו לקרוא כיצד פיל ג'ונס, ראש היחידה לחקר האקלים באונ' מזרח אנגליה "מברך" את מייק מאן, האיש שהמציא את ההוקי סטיק על "הטריק" שעשה.

מעבר לחומרת העניין הנחשף לכאורה עולה שוב העניין של הדיווח בתקשורת. באותה תקופה שבה נחשפו הדברים כבר הספקנו לשמוע על עוד דו"ח מבהיל שמדבר על עליית טפרטורות של 6 מעלות במאה הקרובה, אבל על העניין הנוכחי שמעמיד הרבה מאוד מחקרים יחד עם דו"ח ה-IPCC כולו (שחלק מה"קושרים" הם מהתורמים המרכזיים לו) בסימן שאלה לא שמענו דבר. האם ייתכן שהתקשורת בישראל מוטה לעבר האינטרס ה"חממיסטי"?

על אנשים, עכברים, ושאר ירקות

הרשימה הזו מתחילה עם חתול. מדוע עם חתול? משום שלפי כמה "היסטריוני רשת" אחת הסיבות לפריצתה ולאחר מכן – אי-בלימתה, של "המגפה השחורה" באירופה בשנת 1347 היתה חיסולם של החתולים בידי תושבי אירופה שראו בכסילותם הרבה בחתולים חלק מ"ציר הרשע" של הסטרא-אחרא. לדעה הזו התוודעתי לאחרונה בשיטוט מקרי פחות או יותר ברשת. ההגיון מאחורי הדעה הזו פשוט – אם "המגפה השחורה" היא הדבר הבובוני, והדבר הבובוני הוא מחלה שנשאיה העיקריים הם עכברים שטפילים הנישאים עליהם מעבירים אותה לאדם הרי שהדברת העכברים תסייע במניעת ובבלימת התפרצויות. כיוון שחתולים הם מדבירי עכברים הרי שחיסולם ישפר את הסיכויים לפריצת מגיפה או התגברותה.

התזה הנ"ל היא בעיני דוגמא לחשיבה לינארית שמאפיינת אנשים רבים, והיא גם נשענת על בורות מדהימה בהיסטוריה, אפידמולוגיה והתנהגות בעלי חיים.
הבעיה מתחילה כבר בטענה הראשונה, אך נשאיר זאת לסוף כי יש כאן טוויסט מעניין; הטענה ש"הדברת העכברים תסייע במניעת ובבלימת ההתפרצות" היא נכונה חלקית וחלקה האחרון מצביע על חוסר הבנה במנגנון הפצת המחלה. הדבר הבובוני הוא מחלה של מכרסמים. התפרצות של דבר קורית תמיד בקרב אוכלוסיה שכזו ושלב ההעברה לאדם ובעלי חיים אחרים מתחיל כאשר מליוני מכרסמים נגועים מגיחים ממחילותיהם בשלביה האחרונים של המחלה ובאים במגע עם בני האדם. ההדבקה יכולה להתרחש במגע ישיר עם הפרשות של המכרסם הנגוע אך הדבר הסביר יותר הוא שעם מות הנשא הטפיל (Xenopsilla cheopis – פרעוש החולדות) מחפש נשא אחר (אדם, כלב, חתול, מכרסם אחר) ומעביר אליו את החיידק שמחולל את המחלה (Yersinia pestis). לפיכך, ההדבקה מתרחשת לאחר תקופת דגירה במכרסמים. השמדת הנשאים בשלב זה עשויה בהחלט לעודד את הפצת המחלה, משום שהיא תגביר את קצב המעבר של טפילים ממכרסמים לבני אדם. מכאן אנו עוברים באופן טבעי לטיעון הבא – "כיוון שחתולים הם מדבירי עכברים הרי שחיסולם ישפר את הסיכויים לפריצת מגיפה או התגברותה". כבר ראינו שהחלק שמדבר על התגברות הוא מופרך – אם חתולים יחסלו עכברים נגועים הם יגבירו ולא יורידו את קצב ההידבקות של בע"ח אחרים, כולל בני אדם, בדבר הבובוני הן משום קטילת העכברים בקרבת בני אדם או מקום מגוריהם והן משום המנהג של חתולים "להביא מנחות" (בנוסף, הם גם יכולים להידבק בעצמם ולהעביר את המחלה ישירות לבעליהם או למי שבא איתם במגע!). החלק הראשון אף הוא מופרך – הפחתת מספר המכרסמים יכולה לסייע אמנם במניעת התפרצויות; אולם חתולים יכולים לבלום עליה במספר המכרסמים רק אם מספרם ההתחלתי של המכרסמים הוא קטן. בסביבה שבה המספר הוא גדול החתולים אינם יכולים לבלום את הגידול באוכלוסיה והשפעתם על הגידול באוכלוסיה הוא זניח. כך שבסביבה מזוהמת שמהווה "גן עדן לעכברים" הימצאות חתולים לא תשנה כמעט דבר. העניין האחרון הוא דוגמא יפה להיסק לוגי שגוי – מהמצב הנוכחי בו יש מערכות סניטציה טובות יחסית, מספר העכברים קטן מלכתחילה וחתולים יכולים לסייע בבלימת התרבות עכברים מנסים להסיק מסקנות על סביבה שתנאי ההתחלה בה הם שונים בתכלית (והמסקנה, למרבה הפלא – שגויה!).

לאחר כל הנ"ל הגיע הזמן לפאנצ' ליין – "המגפה השחורה" לא היתה הדבר הבובוני! כיצד אני יודע? משום שבשנים האחרונות התפרסמו מספר מחקרים שניתחו את המאפיינים האפידמולוגיים ואת הדיווחים על תסמיני המחלה באירופה בהשוואה למאפייני הדבר הבובוני והתברר שמלבד דמיון מסויים בתסמינים (אם כי לא מוחלט, כפי שיובהר) המחלות הללו שונות לגמרי (סקירה נאה מאוד אפשר למצוא כאן): המגפה השחורה התפשטה בקצב של 1.5-6 ק"מ ליום, קצב שלא שוחזר בשום התפרצות של המחלה במאה ה-20, למרות המצאותם של כלי רכב מודרניים, ואף לא שוחזר על ידי אף מחלה אחרת כמעט בדברי הימים הידועים לנו. הבעיה מחריפה אם לוקחים בחשבון את דרך העברת הדבר הבובוני – קצב ההתפשטות צריך להיות דומה לקצב שבו אוכלוסיות מכרסמים נעות ונפגשות עם אוכלוסיות מכרסמים אחרות; הקצב הזו הוא איטי מאוד ובוודאי שאינו יכול להגיע ל 1.5-6 ק"מ ביום! עוד הסתבר שאין כלל עדויות מאירופה על השלב המקדים למגיפה בו מכרסמים יוצאים בהמוניהם כשהם חולים ומשוטטים ברחובות (בניגוד לעדויות ברורות שיש מהתפרצויות של הדבר הבובוני בעת המודרנית) – אי אפשר לייחס את העניין לטיפשות או אובדן רישומים; יש בידינו עדויות רבות לגבי עניינים רבים הקשורים במגפה השחורה; גם מאפייני ההדבקה ושיעורי התמותה אינם תואמים לאלה של דבר בובוני (או אחיו הקטלני יותר – הדבר הריאתי); ולבסוף, מסתבר שגם התסמינים אינם מתאימים – יש אמנם תיאורים רבים של אותם התנפחויות (bubo) בבלוטות הלימפה שאופייניות לדבר הבובוני, אולם יש גם תיאורים רבים של bubo שמופיעים במקומות שאינם קשורים ללימפה (ובכל מקום מתארים הכתובים את הנדידה של ה-bubo ככזו שמבשרת על המוות הקרב!), בניגוד למה שידוע לנו על דבר בובוני.

————————

חשיבה שטחית, עמוסה כשלים לוגיים ושאינה נסמכת על ראיות מאפיינת גם תחום אחר שרלוונטי מאוד בימינו – המזון האורגני. אתמול צפיתי (באופן חריג, יש לומר) בתוכנית של אורלי וילנאי וגיא מרוז שעסקה בנושא המזון האורגני. לא זה המקום לדון באיכות הירודה של התחקיר והראיון שבא לאחריו שהוא כנראהאופייני מאוד לתוכנית הזו (אם לשפוט מהמעט שראיתי). הדבר המעניין בעיניי היתה ה"פריצה" לשידור של דליק ווליניץ, וליתר דיוק – הטיעונים של האיש; השימוש בטענה שכל דבר "טבעי" כולל דשנים למיניהם, וגידול "לא מואץ, בקצב טבעי" רק מיטיבים עם התוצרת החקלאית היא עוד דוגמא לדרך שבה חשיבה שטחית ועמוסת הנחות מקדימות יחד עם התעלמות משיטת ההיסק המדעית יכולה להוביל למסקנות משונות.

ביטוח, ביטוח, ביטוח, איי, איי, איי…..

בהמשך לרשימה הקודמת שלי שעסקה בייקור ביטוח החובה לאופנועים, שפורסמה גם (עם שינויי נוסח קלים) ב-NRG הייתי רוצה להתייחס למספר דברים שלא הופיעו ברשימה הקצרה הזו ודורשים התייחסות. הנה כמה טענות אופייניות והתשובות עליהן:

ש – אז זה הטיעון שלך "הקיבוץ פשט את הרגל" ולכן לא צריך ביטוח?
ת – משאלתך אני מבין שלא קראת את המאמר ואם קראת – לא הבנת. האמירה "הקיבוץ פשט את הרגל" מתייחסת באופן ברור לכך שהעלות האקטוארית מחולקת באופן שווה בין אותו איש משפחה בן 35, אותו שליח פיצה בן 22 ובין גנב הרכב מדהריה. החלוקה הזו אינה הוגנת והיא גורמת נזק אדיר לרוב רוכבי האופנועים. החלוקה הזו היא תוצאה ישירה של חובת הביטוח וביטול החובה יעלים אותה. אפשר לומר כמובן – "הבו לנו עוד רגולציה" אלא שעוד רגולציה לא מבטיחה את העלמות התופעה הזו בעוד שאפשר להיות בטוחים שהיא תוליד מפגעים נוספים!

ש – הכל טוב ויפה, אלא שהטיעון "אם כל התנאים שווים מי שיחליט לזנוח את האופנוע לטובת רכב ישלם הרבה יותר מכפי שיחסוך" מפריע לי. הברירה בין רכב פרטי לאופנוע מורכבת יותר וכוללת שיקולים כמו המחיר של אמצעי התחבורה מחיר הדלק פר קילומטר הנוחות שבחניה עלות הביטוח הסיכון לתאונה וכו'. ברור שכאשר אחד מהפרמטרים האלה משתנה הוא יכול לשנות את ההחלטה של לקנות אופנוע או רכב.
ת- הטיעון שהזכרת הוא קיצור כל הדברים שהופיעו לאחריו. נניח לרגע שאני נוסע 15,000 ק"מ בשנה ועלות אופנוע או רכב שמתאים למטרותי היא 15,000 ש"ח ו-30,000 ש"ח בהתאמה. כעת, הביטוח שלי התייקר ב-1000 ש"ח. מי שבחר לפני הייקור באופנוע יספוג עליה של כ-80 ש"ח לחודש אם יתמיד בגישתו או עליה של 1250 ש"ח לחודש אם יחליט לעבור לרכב פרטי. ברור למדי שהרוב המוחלט של ציבור הרוכבים יתקשה מאוד לעמוד בתשלום ההפרש בין 1250 ל-80 ש"ח בכל חודש ולכן רוב ציבור הרוכבים פשוט יהיה אדיש לעליה. היחידים שעשויים להרהר בעניין הם אלה שיכולים להרשות לעצמם את הוצאת ההפרש הזה ושלהערכתם הסיכון והבדלי הנוחות השונים הנובעים מהמעבר שווים את ההפרש הזה. אפשר להבין שהקבוצה העונה לתנאים הללו בטלה בשישים, בדיוק כפי שנטען ברשימה!

ש – אם יבוטל ביטוח החובה על מי ישיתו את עלויות הטיפול במיקרה של רוכב אלמוני שמדמם על הכביש? האם נחייב את כוחות ההצלה לפשוט את הרגל או ליפול למעמסה על קופת הציבור?
אולי הביטוח חובה מאפשר "ראש שקט" למי שאמור לטפל במצבים האלו.
ת- כמעט שום רוכב אינו אלמוני. יש לוחית רישוי לאופנוע ואפשר לברר את זהות הרוכב (או לחילופין – אם הרוכב הוא בעצם גנב…). השאלה החשובה היא האם אנשים ימשיכו לבטח את עצמם גם ללא חובת הביטוח ומהו הדין במקרה של תאונה בין שני רוכבים. אני בהחלט חושב שהרוב המוחלט של האנשים ימשיכו לרכוש ביטוח גם בהיעדר חובה; אתה יכול לבדוק כמה אנשים קונים ביטוח "מקיף" ולהסיק מכך כמה אנשים יבחרו לבטח את גופם. בעניין תאונות עם נפגעים – יש בהחלט חובה על הפוגע לפצות את הנפגע. הדרך שבה הדבר נעשה בדרך כלל הוא שהביטוח של הנפגע מפצה ותובע את הפוגע. המקרה העיקרי שדורש התייחסות כאן הוא של תאונת פגע וברח שבה לנפגע אין ביטוח (משום שהמקרה שבו יש לרוכב ביטוח אך הפוגע נמלט מכוסה כבר בעלות האקטוארית!). בשנת 2008 היו בישראל כ-80 נפגעים בתאונות פגע וברח. רק בעשירית מהן היו מעורבים רוכבי אופנועים וקטנועים. רוב הפציעות בתאונות הללו היו קלות ובינוניות (בעיקר בקרב רוכבי הקטנועים). אפילו אם נתעלם מהסיכוי הנמוך לכך שאחד מנפגעי התאונות יהיה חסר ביטוח הרי ש-10 נפגעי תאונות בשנה הן מיעוט זעום שנבלע לא רק במספר הנפגעים הכללי (כ-12000) אלא גם בשונות של המספר הזה ובכל מקרה אינו משנה דבר למערכת הבריאות!